|
||||
|
||||
בצבע דג, לצד השווארמה כבש השחורה. מגישים את זה בבגט, עם פלפל חריף ארוך, מלח, אולי גם בצל או מיץ לימון, זהו. אם תתעקש יגישו לך את זה פה או שם בפיתה עירקית דקה ותפלה להחריד, די מגעיל בהשוואה להיצע בארץ. למעשה קיימת סבירות קרובה לודאות שאת קלקול הקיבה ממנו קדחתי בשובי ארצה מקושטא חטפתי משווארמה עוף קרה בפארק גן-החיות שליד הארמון המלכותי (זה שצמוד למוסיאון ההיסטורי, לא טופקאפי). אם כבר תגיעו לאיסטנבול, קנו דג טרי על האש מאחת הסירות על גדת הנהר ליד הגשר. רצוי בבוקר, רצוי עם עגבניות. ואל תעלו על מגדל גאלאטא, סתם בזבוז של כסף. גם הטופקאפי למען האמת, אלא אם ניחנת במשיכה חזקה לכיוון הקיטש הנוצץ. לחץ אמוציונלי מתון על המוסיאון ההיסטורי יקנה לך הזדמנות לביקור באגף לעתיקות א''י שנסגר עקב מחסור בתקציב לשומרים. ושתו הרבה אריאן. |
|
||||
|
||||
נו טוב, בארצות המזרח קיימת גם גרסה לאביונים, בדרך כלל עם הרבה שמן וקמח ''למלא את הקיבה''. |
|
||||
|
||||
מה זה אריאן? |
|
||||
|
||||
משקה חלב חמצמץ קמעה, משהו בין רביון לקפיר. טעים ומרווה, הולך עם כל דבר פרט אולי לחציל ממולא בקבב כבש, נמכר בארץ במחיר שרירותי ומופקע. (יציאה מתוכננת לשבוע בקניה: 19/3. 265$ כאמור. מישו מצטרף?) |
|
||||
|
||||
אה, נכון. טעמתי את זה בדיסלדורף, יחד עם שווארמה טורקית טעימה להפליא (מול ה- Banhof אני יודעת שזה לא איות נכון) לקחתי למלון, לבליסה מול ה- CNN במיטה אחרי יום מייגע. |
|
||||
|
||||
מלכת החשיפות האישיות והמיותרות של ''האייל הקורא''. |
|
||||
|
||||
עשה לך אורגזמה נפשית? סחתיין. |
|
||||
|
||||
איזו אכזבה. חשבתי שבהמשך תחשפי משהו אודות האורגזמות שלך. אוף איתך. |
|
||||
|
||||
מה אוכל אותך? ריקי מוסיפה הרבה לאייל (למרות איזו אי-נעימות לדובי), ומרחיקה אותו מיבשושיות אין-סופית. אתה, אלמוני יקר, כנראה מאותם ייקים (סליחה דובי, זו אינה הערה אתנית באמת) קמוצי שפתיים, המאמינים שאם אנשים מדברים ללא רגש אז הם בהכרח איטליגנטיים. היתה לי פעם שכנה כזאת. זקנה. בודדה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נו, אבל לפחות עכשיו הגישה חיובית יותר. יישר כוח! |
|
||||
|
||||
אני מתפרנס ממכירת חתולים למפעל קטן ליצור נקניקים בראש העין. |
|
||||
|
||||
נאה. זה בערך מה שרציתי שתאמר. עכשיו אין לך סמכות לצעוק על ריקי ועל גילויה האישיים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איך (לא) שרו אחרי מלחמת העצמאות: "כל הארץ אלמונים אלמונים". |
|
||||
|
||||
תודה, אך באמת אין צורך. האומלל הזה מזכיר לי תשפוכת מילולית אחרת שניטחה בי מצד אזרח נכבד אחר של הקהיליה (רמז: תושב גאה של הגולה הדוויה). הרפש הפסיכולוגי הנ"ל הוביל אותי מיידית לאסוציאציה של המאמרים על הזהות האישית שנכתבו ע"י סר ישעיהו ברלין (עוד יהודון מהגר מזרח אירופי שסירב עד סוף ימיו לקבל ולהטמיע את תפארת בריטניה ומערב אירופה בכלל ונותר בשלו). מה שכתב על ד'יזרעאלי ומארקס משקף במדוייק את האגו מעורר הרחמים של האזרח דנן. לבי לבי לו ולאייל האלמוני, אבל לא יותר מדי. |
|
||||
|
||||
He was one of the greatest British intelectuals, and
also served in high position in the Foreign Office Not exactly an east European Stetel or Ghetto person Wrote very interesting staff about Tolstoy and 19 century Russian Philosophers like Herzen . |
|
||||
|
||||
מיכאל יקר, קשה לי מאוד להאמין שלא הבחנת באירוניה שבדברי. וכמי שמבוגר, רהוט ומשכיל ממני, אודה לך אם תרחיב בנושא דעתו על ד'יזרעאלי ומארקס. בהוקרה,ריקי |
|
||||
|
||||
(בניגוד לערן בילינסקי, ככל הנראה לי יש תוכנה שמונעת ממני לראות תגובות שכוללות את שמי) איך אני הגעתי לדיון הזה, בכלל? |
|
||||
|
||||
החשיפות שלי יותר אישיות והרבה יותר מיותרות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |