בתשובה לאיילון, 07/03/09 13:48
יש על מה לדבר - הבה נדבר 505917
ד''ר דוד אדלר • בתשובה לאיילון שבת, 7/3/2009, 18:43
האם היא דמות אמינה בעיניך? גם אם היא הייתה "ריאליסטית" באותה מידה שופעת וצבעונית כמו מרבית הדמויות האחרות הייתי "מפסיד הספר"?
יש על מה לדבר - הבה נדבר 505944
איילון • בתשובה לד''ר דוד אדלר יום א', 8/3/2009, 11:27
בוא נבחין בין שני סוגי אמינות: אמינות פנימית (בדיונית) לעומת אמינות חיצונית (תיעודית). אמינות פנימית מתייחסת למידת ההתאמה של פריט בעולם הבדיוני לשאר המרכיבים באותו עולם. אם אנחנו בעולם בדיוני של יצורים מעופפים, דמות מעופפת בעלת כנפיים היא אמינה בעולם הפנימי שנבנה ביצירה. דמות מעין זאת איננה אמינה (ריאליסטית) בעולם החיצוני לבדיון. במשחק הזה בין אמינות פנימית לחיצונית צומח הריאליזם הפנטסטי. בסוג זה של טקסטים אנו מצויים במסגרת אמינה תיעודית - מקומות, זמנים, דרכי פעולה, רגשות וכו' נתפסים כאמינים תיעודית, אבל בתוכם נשתלים פריטים פנטסטיים, שאינם ניתנים להנמקה ריאליסטית כמו חלום, הזייה, טירוף או שכרון חושים. לעתים נשמרת דו-משמעות ביחס לפריטים כאלה, ואפשר לנמק אותם בהנמקה ריאליסטית או פנטסטית, בחר לך כרצונך. מה דעתך על אפשרות אחרונה זו כעמדת פתיחה פרשנית לדמותו של הדודה אווה?
יש על מה לדבר - הבה נדבר 505950
ד''ר דוד אדלר • בתשובה לאיילון יום א', 8/3/2009, 14:43
תודה לך על הדברים. אכן היטבת להעלות את הסוגיה הנכונה. אני מסכים ששאלת האמינות היא פועל יוצא של השאלה האם רוחו של הרומן היא ריאליסטית או שייכת למחוזות "הריאליזם הפנטסטי" במאמר זה צימצמתי וכתבתי: "רוחו של הספר ריאליסטית, אך יש בו מחד קריצות לעבר הריאליזם הפנטסטי ומאידך אירועים ריאליסטייים כביכול שלוקים באמינותם. נראה שלדנקנר קשה להינתק מעברו הספרותי ונטיותיו הידועות: גם כשהוא מתכוון לכתוב ריאליסטי, הפנטסטי, כמו אותו שטן, או שמא מלאך בעיניו, בא לבקרו, עומד מאחורי גוו ומפתה אותו שוב ושוב".
במאמר רחב יותר שלינק שלו מופיע בתגובה הראשונה הרחבתי בנק' זו וכתבתי(עם קיצורים):
"בטרם נבחן את עלילות הספר שומה עלינו לדון אם הרומן משתייך לסוגה של "ריאליזם פנטסטי" שכן נקודת התייחסות של הביקורת במקרה זה תהיה שונה מזו של ספר המבקש לתאר מציאות ריאליסטית. בקובץ סיפוריו....... בספר זה, לעומת זאת, טורח הסופר לשוות לרומן מראה ריאליסטי. זו למעשה ברירת המחדל, לעניות הבנתי. הספר משובץ לכל אורכו בתיאור אמין וחי של מאורעות גדולים ושל אירועים קטנים שקרו אל נכון בעיר בשנים ההן. הוא גם מיטיב לתאר את רוח התקופה, אורחות האנשים,.......עד שמי שלא הוזכר יכול לתבוע את עלבונו מעם המחבר. יש בספר מאפיינים ריאליסטיים רבים נוספים, אך החשוב מכל הוא שרוחו של הספר ריאליסטית. האם הדמות של הדודה אווה היא "ריאליסטית" או "פנטסטית" זו כבר שאלה נפרדת, גם אם נכבדת ולא קלה....גם אהבתו של אדון בנבנישתי ל"דודה אווה", גם לאחר שראה אותו במלא הדרו הגברי, העירום, מוטב לה שתתכנס תחת כנפיו של ה"ריאליזם הפנטסטי" בשל אי אמינותה הצורמת אם נחשיבה כ"ריאליה" סתם. .....אך אל לנו לערב מין בשאינו מינו, לא כל מה שאינו אמין, אם בשל דמיון מופרז ומפותח במיוחד, שיבוש זמני או מקומי של חוש המידה, נופל בתחום ה"ריאליזם הפנטסטי". .... אחת היא אם מדובר ב"ריאליזם פנטסטי" או ב"ריאליזם" – הסצינה לוקה בחוסר אמינות משווע. ראוי להתייחס בצורה מקילה ונינוחה יותר לשימוש שהוא עושה לעיתים בהפרזה "פנטסטית" כדרך לבטא בדרך של "העצמה" את האווירה. לדוגמא, כדי לתאר את האווירה לאחר הרצח שבו נחשד הדודה אווה הוא מפליא לכתוב: "....והיא חומקת בינינו כרוח רפאים ומלעיגה כי אולי היא כך ואולי היא אחרת ומי יודע בכלל אם לא תלבש צורה של ילד או של כלב או של ערבי....". אך האם ל"ריאליזם פנטסטי" התכוון המחבר מראש? נראה שלא. אני משער שהמחבר לא התחבט מדי בסוגיה זו של הסוגה ההולמת את ספרו והוא עשה מה שהוא יודע, אוהב, מצא לנכון, או שמא נסחף, לעשות."

בקיצור זה רומן ריאליסטי לעניות דעתי ומכאן בקורתי בנקודה זו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות