 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצד אחד, לא ידוע לי על חוק כלשהו, גם לא סעיף בקוד אתי צבאי כלשהו, שמצביע על חיבה לחשפניות כטעם לפגם באופיו של המחבב, גם אם הוא נושא תפקיד בטחוני בכיר. מצד שני, אני תומך בכל מעשה ואמירה שישפילו קצינים, רצוי גבוהי דרג ככל הניתן, מסיבות אישיות. אכן, דילמונת. מקווה להמשך זרם תגובות אייליות, שבסופו אדע מה אני חושב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר שכחתי: היום קראתי בעיתון שאלוף נערותינו צ'ייני שיקר כשאמר שמדובר במעידה חד פעמית. נסיונו ההירואי להחלץ מכך בטענה "גם פעמיים זו מעידה חד פעמית" יחרט בדברי ימי הקרבות הימיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל מיני מוסדות מוכרים שהחברה הנורמטיבית מעדיפה להתעלם מהם. לפעמים ''אנשים מהישוב'' ועוד ''בכירים'' מתגלים כקשורים עם המוסדות האלה ואז החברה תוהה על הבן היקיר לה לה אפרים שנתפס עם המכנסיים למטה. המסקנה הראשונה היא שאותו אפרים הוא כנראה טיפוס לא מוסרי, וראוי לדירוג ''מפוקפק''. בדרך כלל לא תוהים איך זה שבחברה מוסרית יש מוסדות מפוקפקים ואנשים מפוקפקים. גם לא תוהים על כוחה של הנורמטיביות והכרחיותה. כל כך קל למצוא דוגמאות של סורחים למיניהם בתחום הציבורי, שזה הופך ללא ברור אם אנו מטפסים על עץ גבוה מידי, ואם יש כאן יער או עצים. כלומר, כבר לא ברור אם יש בעיה תרבותית-חברתית בנורמות, בהתאמה להן או בממשק תרבות-חברה ותקשורת. מה שנראה ברור זה שאפרים יצר כאן בעיה. וזה מענין ולא נעים. פעם כשהייתי ילד שמעתי איזשהו משל על אב שתפס את בנו גונב. הוא חש שנכשל בחינוכו ושהמקרה אבוד, ואז החליט לפחות לאמנו להיות גנב שלא נתפס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |