|
||||
|
||||
המידע איננו העיקר. מדינת ישראל קיימה, כשרצתה, ערוצי תקשורת מגוונים עם אוייביה. רובם לא רשמיים, כאלה שלא גובו בהצהרות פומביות. עובדה היא שלפני אוסלו לא היו כמעט הצהרות פומביות על רצון להידברות, וזה פרץ אל התודעה הציבורית כרעם ביום בהיר. העניין הוא, שוב, הגישה. למרות זאת, יש הרבה הצהרות המעידות על הרצון להידברות מן הצד השני. הנה לדוגמה מה שהעליתי ב"גוגל" בשיטוט קצרצר: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2436713,00.h... אבל, למה ללכת רחוק, את בוודאי יודעת שהחמ"ס היה בעד משא ומתן על תנאי התהדייה לאחרונה, ומכל מקום לא שמענו על כל פסילה של מגיעים ישירים עם ישראלים. הבעייה האמיתית, ואני ממש לא חושד בכשרים, היא שממשלות ישראל, אלה שדוברות בשמי ומטעמי ובשמך ומטעמך, לא מעוניינות במשא ומתן אמיתי, שמשמעותו בסופו של יום נסיגה מכל השטחים ופתרון אמיתי של בעיית פליטי 48. ההצהרות על אי הלגיטימיות של ישראל, ושל "חיסול היישות הציונית" - משמשות את קובעי המדיניות שלנו לאחוז בסירוב להידברות מהותית. תוצאות הבחירות האחרונות הן עדות שמדיניות ה"נון-פרנר" מעשה ידינו להתפאר אכן הועילה. |
|
||||
|
||||
וזהו קטע מהויקיפדיה: "כך, הצהיר יאסין כי הוא מוכן להודנה בת עשר או עשרים שנה בתמורה לחזרה ישראלית לקווי 67' והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. חוקרים מסוימים של חמאס מציינים את יאסין כגורם מתון יחסית בתנועה, אשר טען באופן מסורתי כי על התנועה להגמיש את ביצוע הפיגועים שלה בהתאם ליחסי ישראל עם הרשות. כמה מהם מייחסים את הירידה היחסית בכמות הפיגועים בין 1998 ל־2000 ואת קבלת ההודנה ב־2003 למדיניות מכוונת שיאסין הוביל מאז שחרורו מהכלא. ההסבר העיקרי לכך היה שהמדיניות נועדה לשמור על הלגיטימציה הציבורית של התנועה בתקופה בה רוב הציבור הפלסטיני התנגד לביצוע פיגועים בישראל." לכאורה אפשר לומר שהכל הוא זריית חול בעינים וחלק מתורת השלבים. אני אינני חושב כך.הדברים מראים שעל ידי מגעים לא רשמיים ותכופים, אפשר היה לחזק את החלקים המתונים יותר בחמאס ובתהליך איטי ליצור אפשרות של שיח אויבים. התנאי לכל זה הוא כמובן שתנופת ההתנחלות תיעצר ותתחיל מגמה של פינוי- בתחילה של מה שקרוי המאחזים הלא מורשים. |
|
||||
|
||||
מעניין שהקטע הזה מתעלם באלגנטיות מפרק הזמן 2000-2003. אולי צריך לשים בערך המדובר תבנית מסויימת. |
|
||||
|
||||
ברישא של אותה פיסקה בויקי מוצגת דמות קיצונית למדי: עמדותיו כמנהיג חמאס הוביל יאסין קו תקיף כנגד ישראל כשהוא קורא להשמדתה המוחלטת והחלפתה בפלסטין שתבוא במקומה. יאסין קרא לפלסטינים "להילחם באויב הציוני הרוצח והפושע בכל הצורות האפשריות, עד טיפת דמם האחרונה, על פי צו הקוראן שקורא להרוג ולהיהרג", והוציא פסקי הלכה המתירים פיגועי התאבדות במטרה לסלק את היהודים מכל שטחי פלסטין "מהים עד הנהר". בתחילת 2004 אף תמך בביצוע פיגועי התאבדות בידי נשים. עם זאת, הדגיש בתקשורת...[כהמשך הטקסט בתגובה למעלה] |
|
||||
|
||||
יש רישא ויש סיפא. קראתי גם את הרישא וכמו שאת טוענת שהתעלמתי ממנו כך אני טוען שהתעלמת מהסיפא. אחמד יאסין היה גם הרישא וגם הסיפא. |
|
||||
|
||||
אתה חסר תקנה. אוטם עיניים ואוזניים נוכח הדברים הכי מפורשים של יאסין כשקרא להשמדת ישראל המוחלטת והחלפתה בפלסטין שתבוא במקומה. ציטוט מדויק מדבריו. נגעלת ממך ודומיך. |
|
||||
|
||||
זכותך המלאה להקיא. |
|
||||
|
||||
חוששתני כי הידיעה שהצגת מלפני 6 שנים בקישור נוגעת לבכיר בפתח. לא רלוונטי לדיון הספציפי המתנהל כרגע פה. חזרתי והפצרתי בך נואשות ללנקק איזה אישוש חיצוני לטענתך: "האוייב הוא "נון פרטנר" כתוצאה חד צדדית שלנו. החמ"ס ואפילו החיזבלל'ה הביעו יותר מפעם רצון להידברות, ואנחנו דחינו אותם בטענה של אי רצון ל"מתן לגיטימציה"." הפכתי והפכתי במכמני הדוד ג. עד זוב מקלדתי דם, יזע ודמעות חימה. ונאדה. עורבא פרח. תיאוריית קונספירציה מעורערת בבסיסה. חמאס (וכמובן חיזבאללה) מעולם לא ביקש להידבר פוליטית עם ישראל. תנועה איסלמית רדיקלית אינה יכולה להסכין עם עצם קיום מדינת היהודים בשטח הוואקף של פלסטין. ממילא לא היה לנו מצב לדחות חד-צדדית את מה שלא הוצע מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
יש עוד, אבל אלו מההתחלה, כשהם וישראל עוד היו בהלם מהניצחון הפוליטי של החמאס. בוודאי שאם רוצים ניתן היה למצוא הזדמנויות לדבר, אבל לך תזכור מה היה לפני שנתיים במציאות הישראלית - רק על לשרוד שנתיים מגיע לנו אוסקר - איכשהוא נראה ברור היום שאין עם מי לדבר ומעולם לא היה עם מי לדבר.. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |