בתשובה לליאור גולגר, 30/12/01 12:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה אני יודעת מהחיים שלי. שמעתי בחצי אוזן בתכנית של אברי גלעד ואורי אורבך בגל"צ, תוך כדי המרת תקן רפואי יפני למשהו שיהיה נהיר לעגולי העיניים של הדירקטיבה האירופית. זה לא בדיוק מצב שפוי (טקסט לדוגמא: אל תפנה את קצות הצינוריות אל עיניך, פן תיעקרנה ממקומן). כך שהכל נשמע לי לוגי במידה שווה באותו רגע נתון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שיש לך את אחת העבודות המעניינות ביותר שנתקלתי בהן מעודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת החוכמה בעבודה ללא משכורת (קיבוץ) ובנוסף, אני צפוייה לפיטורים, עקב המימון העולמי לאחר ה-11/9 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה למיתון, כמובן. גם הבוס שלי גוער בי על כך שאני לעולם לא בודקת שגיאות מקלדת באימיילים שלי. העיקר שאני יודעת לאיית YOROSHIKU בתכתובת שלי ליפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהיא אכן עוסקת במקצועות הללו, מטיילת בארצות הללו ואוכלת במסעדות הללו. בינתיים נראה שהיא רק גורמת לך לקנא נורא. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דפוקה אבל לא שקרנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, חלילה! צחקתי... אבל את אכן גורמת לו לקנא נורא, ומעבר לבלוקים של האייל אפשר לראות את חיוכו של העורך נמחק לשארית אותו היום. רחמי נכמרו על הקננגיסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רחמי שלי. אני מוקירה את דובי עד מאוד. ובאשר לחיי, הם בפירוש רחוקים מלהיות זוהרים. נהפוך הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבו, הקדשתי את חיי לרחמים על עצמי. אני לא זקוק לעזרה. אני בטוח שיש לכם דברים יותר חשובים לעשות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |