|
יתכן. בדמיוני, סברתי שהמדובר באחד מאותם סטודנטים שעבדו למחייתם במשרדיו של פרי. למען האמת, יש בטענותיו גרעין גדול של אמת, אלא שאמת זאת מובאת כדי לחלץ נוכל מתוצאות נכליו. נראה לי שכדאי לסכם את העניין בצורה שתבהיר את לב העניין מבלי לשקוע בפרטי הפרטים בהם אינני בקיא ביותר ומי שירצה להתעמק בהם ידרש לפנות מזמנו שבועות כדי לעקוב אחרי מסתרי הסעיפים וסעיפי הסעיפים של האמנה הביטוחית ישראל גרמניה, המנגנון הפינאנסי שבנה עוה"ד ישראל פרי ופסה"ד הארוכים והמפורטים של ה"ה ז. כספי במחוזי וא. לוי בעליון.
א. מדובר באמנה בין ישראל לגרמניה המאפשרת לאזרחים ישראליים לרכוש זכויות ביטוחיות בביטוח הסוציאלי הגרמני ולהיפך. מאחר ולא יעלה על הדעת שמישהו בישראל טיפש מספיק כדי לתת לאזרחי ישראל בחירה כלשהי בין הביטוח הלאומי שלנו לביטוח הסוציאלי הגרמני, מותר לשער שמדובר בהסכם ריק כמעט מתוכן שנועד במקרה הטוב להצדיק כמה נסיעות כיף של פקידי ממשלה או הביטוח הלאומי לחו"ל או במקרה הגרוע ליצור אפיק השקעה רווחי למשקיעים עשירים ובעלי השפעה.
ב. המחסום הניצב בפני האזרח הרגיל הוא כאמור תשלומי הפרמיה הרטרואקיביים (תפ"ר). כדי לזכות בגמלאות הביטוחיות אתה צריך לשלם סכום חד פעמי שנועד להוות תחליף לתשלומי פרמיה חודשיים שהיית אמור לשלם נניח מגיל 18 ועד גיל הפרישה. העסקה היא אם כן, תשלום סכום חד פעמי גדול תמורת האפשרות לקבל קצבה די קטנה בעתיד וקבלת סיכונים שונים כמו מות הזכאי או מיסוי הקצבאות (אפילו מיסוי כפול בישראל וגרמניה). בגדול נראה שהעסקה לא משתלמת.
ג. אלא שכאן הגרמנים ראו לנכון להיטיב עם אנשים שיצא להם לעבוד עבור פירמות גרמניות (למשל במהלך מלחמת העולם) ומעסיקיהם העבירו או היו אמורים להעביר את הפרמיות שלהם לביטוח הסוציאלי הגרמני. לדעתי, בצורה כזו קטן מאד גודל התפ"ר, עד למצב שהעסקה יכולה להיות כדאית. זוהי הסיבה שרוב (ואולי כל) הזכאים הם פליטי שואה ויורשיהם בצורה כזו או אחרת.
ד. הדרך הטובה ביותר לטפל בנושא היתה שהביטוח הלאומי הישראלי (או מוסד ממשלתי אחר) יקח לידיו את הטיפול בנושא בצורה מאורגנת, יסייע לזכאים בהלוואות לגייס את הסכום הנדרש לתפ"ר ויגבה החזרים+עמלה סבירה מן הגמלאות. לרוע המזל, כפי שיספר לך כל חסיד שו"ח, מוסדות ממשלתיים הם מסורבלים ובטלנים מדי עבור דברים כאלו. מוסד כמו ביטוח לאומי מעדיף לעסוק בחלוקת כסף מאשר בהשקעות וגיוס הון השד יודע מאיפה.
ה. מי שעלה על הבוננזה הזו היה עוה"ד ישראל פרי. הוא מצא את הדרך הפינאנסית לממן את ההלוואות לזכאים, בצורה כזו שתשלומי הקצבאות גם יחזירו את ההלוואה, גם יאפשרו רווח שמן למלווה וגם ישאירו תשלום חודשי כלשהו לזכאי.
ו. המנגנון של פרי היה בבחינת מציאה של ממש עבור אלפי לקוחותיו. בסופו של דבר הם קבלו תשלום חודשי משמעותי (בעיקר בגלל חוזקו של המרק הגרמני) בלא שנדרשו לשלם אגורה מכספם.
ז. עד כאן הכל כשר. אלא שתאוות הבצע של עוה"ד פרי קלקלה את השורה. הוא התעשר בצורה מנקרת עיניים מכל התיווך הזה, כך שהיה ברור לכל מוח לא משפטי שיחס החלוקה בינו לבין לקוחותיו אינו סביר ("בית דירות בניו יורק בכיכר קולומבוס המשקיף על הסנטרל פארק. בית בלונדון בשכונת מייפר היוקרתית. נוסף לפנטהאוז במגדלי אקירוב קנה פרי בית בשכונת ימין משה בירושלים, המשקיף אל חומות העיר העתיקה ומגדל דוד. הבית הדרמטי למראה, בתכנונו של האדריכל רם כרמי, ... שוויו של הבית, ... מוערך בקרוב לשלושה מיליון דולר. פרי לא התגורר בבית המרשים אפילו יום אחד). בנקודה זו צריך להזכיר שהגרמנים ניסו להגן על הזכאים (ועל עצמם) בכך שקבעו שלפחות שליש מן הקצבה צריך לעבור ישירות לחשבונו הפרטי של הזכאי. כלומר נראה שמלכתחילה הזכאים קיבלו בערך שליש מן הקצבה.
ח. אלא שעוה"ד פרי לא הסתפק בכך. הוא עקף את ההגנה הגרמנית באמצעות גבייה ישירה מלקוחותיו, שלא התנגדו יותר מדי ובלבד שנותרו עם סכום כלשהו. יתר על כן פרי לא הסתפק בעמלת המתווך, אלא היה למעשה בעלים בחברות (BGA, BGF וכיוב') שהלוו את הכסף לזכאים, כך שגם רווחים מהחזרי ההלוואות הלכו לכיסו. וכדי להוסיף חטא על הפשע, הוא גבה מן הזכאים תשלום עבור חברת ביטוח (למקרה שיפטרו מן העולם לפני שיספיקו להחזיר את ההלוואות). מיותר לציין שגם חברת הביטוח היתה בבעלותו.
ט. לאורך כל התקופה (עשרות בשנים) הסתיר פרי את עובדת היותו בעלים הן בחברות שהלוו את התפ"ר לזכאים והן בחברת הביטוח שכפה על לקוחותיו. הוא הטעה ושיקר לכל המוסדות שתפקידם היה לבקר את עסקיו, ניסה לשחד לטובתו עדי הגנה ואיים על מי שכתבו או פעלו נגדו. (הפרטים בפסה"ד של א. לוי).
י. לאורך כל התקופה הזו טענה יפה גולן (עו"ד גם היא כמדומני) שפרי עושק את לקוחותיו. יפה גולן היתה מנהלת מסוג כלשהו בארגונו של פרי. כשיחסיהם העסקיים עלו על שרטון (מסיבות המתוארות באופן שונה ע"י פרי וגולן), היא פרשה מחברתו והחלה להתחרות בו. היא אפשרה ללקוחותיה לממש את זכויותיהם בביטוח הסוציאלי הגרמני בתנאים שהיו ע"פ טענתה טובים בהרבה מתנאיו של פרי. במשך כל התקופה הזאת היא פנתה ללקוחותיו של פרי וטענה באוזניהם שפרי עושק אותם ושיכלו לממש את זכויותיהם בתנאים עדיפים בהרבה משלו.
יא. בנקודה זו נכנסו לתמונה כנראה עיתונאים והפרקליטות והוחל בחקירת עסקיו של פרי. תהליך זה שארך שנים רבות (מתוכם ע"פ טענת גיא 8 שנים בבתי המשפט) הגיע לסיומו בפסה"ד המלומד והמפורט של ה"ה א. לוי בערעור של פרי לעליון. פסה"ד מלמד שיפה גולן צדקה בטענותיה (ולא חשוב מה היו מניעיה) ומפרט את פרטי עבירותיו ונכליו של פרי (שאת חלקם גם עוה"ד שלו לא מכחישים).
יב. הדבר המרגיז ביותר בכל הפרשה היא שגם לאחר שכל מסע הייסורים הזה הסתיים (אני מניח שחלק גדול מלקוחותיו נפטר כבר ואיש מלקוחותיו לא זכה עד עתה בפיצוי כלשהו מכספו של פרי), מנסים פרי ושותפיו לטעון שהשופטים לא הבינו וטעו, ויש מומחים גדולים מהם (סבר פלוצקר) הסוברים שפרי לא גנב או שעונשו מופרז.
יג. בעניין זה אזכיר את רשימת עוה"ד של מר פרי: עו"ד זכרוני אמנון, פרופ' מרדכי קרמניצר, עו"ד דר' יעקב וינרוט; עו"ד מיכאל קירש; עו"ד פרופ' עמרי ידלין; עו"ד דנה שטיר-כהן-פור; עו"ד ישראל וולנרמן; עו"ד אלירן בקל. אם כל הסוללה הזו במשך כל העשור האחרון, לא השכילה להביא לביה"מ את העדים המומחים שהיו אמורים לזכותו, אני מציע לעוה"ד פרי ולידידיו לתבוע אותם לדין ולהניח לכולנו לשכוח מכל העסק הבזוי הזה עם סבר פלוצקר ובלעדיו.
|
|