בתשובה לרון בן-יעקב, 30/12/01 1:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא דיברתי על ליבוביץ'! דיברתי על טיעון המופיע בין השאר בספר, שאם זיכרוני אינו מטעני, אמרת פעם שקראת, ולכן חשבתי שיהיה קל יותר לדון כך. כמוך, גם אני אינני מסכים עם ליבוביץ' בכל תחום והוא אינו 'פילוסוף הבית' שלי. שטייניץ דווקא היה מתאים יותר. כבר הסברתי לך בעבר 1 מדוע ליבוביץ' לא היה דואליסט-מסוג-מסוים, זו הייתה יכולה להיות סתירה עמוקה בתיאוריה שלו! ההתנגדות לתזה המטריאליסטית אינה נובעת "מהתרגשות אוקיאנית אל מול הנעלם הגדול", היא נובעת ממה שנראה כפגם לוגי בתיאוריה. הטעם לטענה שהמדע הפיזיקליסטי לעולם לא יוכל לתת לנו תשובות במישור הלא פיזיקליסטי אינה יכולה להיות מוסברת ע"י הטיעון "המדע עדיין לא יודע מה זה". הטענה היא שהמדע כהגדרתו *לעולם לא יוכל* לדעת מה זה, וכבר היו דברים מעולם (חוקי הפיזיקה למשל). אך חמור יותר! מה אתה עושה ער בשעות כאלו?! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פרופסור לייבוביץ' היה דואליסט מסוג מסוים, ולפחות קשה יהיה להגיד שהוא מוניסט. הינה ציטוטים נוספים מדבריו בשיחות עם מיכאל ששר: "אין חלוקה [בין גוף לנפש]...ברור שהעובדה שאני רוצה משהו, היא דבר אחר מאשר מתח חשמלי, כלומר שיש הפרדה ברורה. לעומת זאת אנו רואים שאין הפרדה. כשהנפש רוצה להגיד 'אה' אז יוצא 'אה', אף-על-פי שדברים אלה נפרדים לחלוטין. זה הפרדוקס" "אפילו אם אני מבין את הגוף ואת הנפש, אי אפשר להבין את הקשר ביניהם! ושוטים ובעלי מקצוע חושבים שעל ידי מחקר המוח אפשר יהיה לברר דבר זה" האם צריך להסביר את בילבול המושגים שבדבריו? את התרתיי-דסתריי במשפט המניח קיומה של "נפש רוצה", אך "ללא חלוקה" אבל עם "הפרדה ברורה". זאת בנוסף למה שהבאתי כבר שהוא אמר שלא אכפת לו היכן יקבר כי במותו האני לא מת (וגם את ההסבר הרמב"מי שלו לא צריך לקרוא כאנשי מדע חילוניים) צבי ינאי כתב עליו מאמר קטן שנמצא באתר שלו ובו הוא תוקף את האבחנה המוחלטת שלייבוביץ עשה בין רשות היחיד ורשות הרבים. דווקא הקביעה הנחרצת הזו תגרום לנסיונות לשבור אותה. ועד כאן בעיניני המורה הדגול, לייבוביץ. אשר לקו המפריד בין פיזיקליסטי ללא-פיזיקליזטי - כיצד הוא נקבע? מהן תכונותיו? מה הן תכונות אותם "מהויות" לא פיזיקליסטיות (איך נזהה אותן)? מדוע שהתחום הפיזיקליסטי, כפי שאתה קורא לו, לא יכלול גם תודעה? אני אחזור על עיקר המודל. תודעה ואני אינם דברים, מהויות, עצמים, אלא יחס בין רמות פעילות ניורונית. שאלה מנחה שעלתה כרגע בדעתי. אני משמעו מודעות לעצמי (נניח). היינו האני דורש תודעה. 1) האם אדם השרוי בקומה חסר אני? 2) האם אדם בעל תסמונת דאון חריפה הוא בעל תודעה פגומה או חלקית? 3) האם תינוק בן שבוע הוא בעל תודעה ואני? 4) מה קורה לאני כשהאורגניזם נמצא במצב שינה? הרי האורגניזם מתפקד לא רק במערכות האוטומטיות אלא גם בפעילות קוגנטיבית ומוטוריות מורכבות - חלומות, התכסות בשמיכה מפאת הקור, הליכה מוכת ירח לנוחיות ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער שנראה כאילו אני "מגן" על ליבוביץ'. אני פשוט חושב שאתה טועה, ומתקן אותך. קשה לומר על ליבוביץ' שהוא מוניסט *בדיוק* כפי שקשה לומר שהוא דואליסט. קשה עד בלתי אפשרי. קיימת אופציה שלישית, האופציה הקאנטית הגורסת שכל טענה כזאת היא בלתי אפשרית משום שהיא נאמרת על האונטולוגי. על האונטולוגי אי אפשר אפילו לדבר (ראה ה'משקפיים' של קאנט). לכן אמר מה שאמר על המטריאליסטים. ליבוביץ' הגדיר את עצמו דואליסט-אפיסטמולוגי (רגע, לפני שאתה קופץ, זה לא סוג של דואליזם אלא דווקא סוג של אפיסטמולוגיה - באנגלית זה נשמע יותר טוב). כלומר, לשיטתו, אין אנו יכולים להתכחש לתחושה האפריורית שלנו *כתחושה*, כלומר כמצב פסיכי, ולא פיזי. ליבוביץ' לעולם לא טען *שכך זה אכן בעולם*, מכיוון שלשיטתו *לא ניתן* לטעון טענות כאלו. ה 'קו' המפריד בין הפיזיקלי ללא-פיזיקלי הוא מושגי: בין האובייקט להגדרתו. למשל בין 2 לשני מלפפונים. לשני מלפפונים יש מסה, תנע (אם אתה מטיח אותם בדואליסט) ואפשר למדוד את ההתנגשות הפלאסטית (בגופו של הדואליסט). המספר 2 חסר אותם. הלא-פיזיקלי הוא כל מה שהפיזיקה לא מסוגלת לטפל בו *בעיקרון*, כגון חוקי הפיזיקה עצמם, הלוגיקה, החוקים הסינתטים-אפריוריים וכו'. דומני שגם אתה תסכים של 'נפש' לדוגמה, אין תנע. הפיזיקה לא 'מסבירה' אותה, השאלה היא האם היא קיימת. בשני המקרים, (לדעתי, ואני חותם שגם לדעת ליבוביץ') זה לא ישנה הרבה היכן אני אקבר, כי אני לא אהיה. לגבי השאלה האחרונה שלך, התשובה היא שלא ניתן לדעת, בגלל נושא רשות הרבים/יחיד של ההכרה. אשמח לקבל הפניה לביקורת של ינאי על רעיון זה. לסיכום, נגדיר זאת בשאלה פשוטה: האם אתה טוען שהחוקים הסינתטיים-אפריוריים ניתנים להוכחה/הפרכה פיזיקלית? ניתנים בכלל לגישה מכיוון הפיזיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוונותי אני יודע מה זה דואליסט-אפיסטמולוגי ומכיוון שלא רציתי להלאות קוראים מסוימים במינוחים טכניים לא השתמשתי בו. זה שלייבוביץ הגדיר עצמו ככזה לא אומר שהוא כזה, ויכול להיות שהוא דגל יותר במה שנקרא Dual Aspect ואם תרצה אנסה לעמוד על דקויות האבחנה. ישנם הוגים שדוגלים בגירסה זו או אחרת של דואליזם, אבל בכל אינטרפרטציה שלא תבחר, זו עדיין דעה היונקת מהמקור הקרטזיאני (הנסמך כמובן על הוגים קודמים), וממנו הדרך קצרה להקשה על מהויות א-חומריות מחוץ לכולת הבחינה המדעית והמתקשרות באופן מיסתורי עם החומר. על השאלה שלי כיצד מגדירים מהו בר-בחינה ומהו לא בר-בחינה ענית ש"הקו הזה הוא מושגי". אני שוב רוצה להפנות את תשומת ליבך לשימוש המעומעם בשפה. מה פרוש מושגי? היכן מתקיים המושג "מושגי"? אם אתה נצמד לתזה דואליסטית כלשהי, האם אתה מנסה לאמר שהמושג הזה נמצא בדברים עצמם? אם כך, מהן תכונותיו של המושג "מושג" כך שאנחנו יכולים לתפוס ולהבין אותו? האם אתה יורד לסוף דעתי על הקושי שטמון בהסבר הזה? כתבת ש"החוקים הסינתטים-אפריוריים" אם כך היכן הם טמונים? צבי ינאי(*) בספר שלו נותן אנלוגיה יפה למדע ככלי דמקה המכיר רק את מה שהוא יכול לתפוס ולהניח ממצבו, מיכולת הפעולה שלו וממגבלות היקום הנתפס על ידו - יקום דו-מימדי, תנועה אלכסונית המוגבלת בשולי הלוח, עולם המורכב רק ממשבצות לבנות ועוד. המדע איננו תמונה שלמה ו"אמיתית" על העולם אלה נגזרת ישירה מהיכולת התפיסתית של מוח האדם. (יקומו של זבוב שונה מזה של האדם ולו רק משום הצורה השונה בה פועלת העין שלו) כמה שהידע שלי בבעית ה Brain/Mind קטן, על קאנט אני יודע עוד פחות אבל אני מנסה לחשוב על תשובה לשאלה. __________ (*)המאמר שלו על לייבוביץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לשמוע את הגדרתך למונח 'דואליסט-אפיסטמולוגי' ומדוע לדעתך ליבוביץ' סותר אותה – אולם לדעתי לא הבנת נכון את השקפתו של ליבוביץ' את הענין, שהיא בעצם ההשקפה הקאנטית. מכיוון שפה דעותיו של ליבוביץ', של קאנט ושלי עצמי חופפות, אוכל להדגיש שוב את מקור הכשל: "וממנו הדרך קצרה להקשה על מהויות א-חומריות מחוץ לכולת הבחינה המדעית והמתקשרות באופן מיסתורי עם החומר." - לא ליבוביץ' ולא קאנט מקישים על קיומם של מהויות א-חומריות. להיפך! הטענה היא שלא ניתן לומר מה באמת יש, אם יש משהו בכלל. המושג "מושג" קיים בתודעתינו, לי כקאנטיאני אין בעיה עם זה; אני מודע לתודעתי א-פריורית ובאופן בלתי-אמצעי. השאלה הזו אמורה להישאל דווקא ע"י קאנטיאני, השואל את המטריאליסט כמה שוקל המושג "מושג", איפה הוא נמצא ומתי קוטפים אותו. וכך אני עושה. האנלוגיה לדמקה נתקלת באותה בעיה – איפה, בעולם הדמקאי-מטריאליסטי, נמצאים חוקי המשחק?! רק בתודעת המשָחק, כלומר מחוץ לדמקה עצמה. והשווה לחוקי הלוגיקה. אם המדע איננו תמונה שלמה ו"אמיתית" על העולם, בזכות מה המטריאליסט טוען שאין מהות א-חומרית?! הרי זו, להשקפתו שלו, נמצאת אולי מחוץ לתחום בו יש למדע זכות דיבור. את מאמרו של ינאי (שתמיד כותב נפלא) אקרא ברגע שאמצא מעט זמן... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |