|
||||
|
||||
תודה יהונתן. גם אני לא כל כך בטוח שאני מבין. אז בוא ננסה ביחד לענות על השאלות. 1. בקריאה חמישית אני חושב שהבנתי את השאלה (הפעילות במוח הנמצא באורגניזם הזה כאן ועכשיו הסתיימה ברמת פעילות שמודעת למחשבה על רגש של פתרון). הביולוגיה לא השתנתה, המוח נשאר אותו מוח באותו אורגניזם המוכר כ"בושאן" (טעיתי בהעתקת השם), אבל עד כמה שאני מבין, תוכן המוח ואופי הפעילות שלו השתנו. הסידור הפנימי והפונקציות של האברים לא השתנו אבל הסכיזופרניה (תקלה בפעילות הסדירה של המוח) קישרה אותם לסטים של זכרונות, מוטיבציות ורגשות שונים. 2. תחושת האני היא אכן תחושה, או יותר נכון, מודעות לתחושה, ויותר מדויק (על פי המודל) מחשבה על המודעות לתחושה. זאת אומרת, אזורי מוח שונים מקיימים יחס ומעבירים מידע ביניהם. "אתה" (כל מה שזה לא יהיה) לא צריך לחשוב ולהזכיר ל"עצמך" ש"אתה" כותב הודעה זו גם משום שהרבה מפעילויות המוחיות אינן מודעות, היינו לא מזוהות על ידי רמות תודעה גבוהות. הבעיה היא שהנסיון לתפוס את ה"אני" כשם-עצם או כמהות דורשת הגדרה של אותה מהות או שם-עצם, בדיוק אותה בעיה שקיימת כשמנסים להגדיר תודעה כשם-עצם. כמו שיש הגדרה פיזית לתפוח ומרכיביו, ומטאפיזית למרכיבי-מרכיבי התפוח, אשאל - מהן תכונות אותה מהות "אני"? האם היא נמצאת היכנשהו במוח? (זוכר את הבלוטה האיצטרובלית של דקארט) וכיצד מתקיים קשר בינה לבין המרכיבים הפיזיים של האורגניזם? כמובן שתמיד אפשר לגדר את השאלה ולאמר שישנן שאלות שלעולם לא נמצא עליהן תשובה (כמו מהי המשמעות של חלקיקי החומר האלמנטריים ביותר) אבל כמו כל פילוסוף חובב ונודניק מיד אשאל, כיצד מוגדרות השאלות שעליהן אין תשובה? זה הנסיון של המוח באורגניזם הידוע כ"רון" המנסה לגשש אחרי תשובה, קרי להביא לעליה ברמת העונג. |
|
||||
|
||||
1. אני עדיין לא מבין: האם התחושה של הרצף והזהות של ה"אני" היא ביולוגית לחלוטין ונוצרת ממבנה רמות התודעה כמו שאתה מציג בהתחלה (ולכן למשל,אם אצליח לבנות מבנה כזה באופן מלאכותי גם תהיה לו מיידית תחושה של "אני") או שתחושת ה"אני" היא "סטים של זיכרונות, מוטיבציות ורגשות שונים"? 2. בהנחה שאין נפש או עולם של אידאות כל דבר יכול להיות מתואר במונחים של יחסים כמותיים בין דברים (למעט אולי החלקיקים הקטנים ביותר של החומר – אני לא מבין בפיזיקה). התפוח שלך הוא יחסים בין מולקולות, יסודות החומר הם יחסים בין אלקטרונים וכו'. לטענתך "אין אני כמהות או ש"ע" – מתי משהו (אוסף יחסים מסוים) הופך למהות? האם תסרב להכיר בתפוח כשם-עצם? או בברזל כמהות? |
|
||||
|
||||
1. אולי כדי לבנות דבר כזה צריך לספק לו סטים של זכרונות מוטיבציות ורגשות. למעשה, הסטים הללו אינם אלא מידע מקודד בצורה אלקטרוכימית או איך שלא תבנה את זה. אצל האורגניזם הביולוגי הם נבנים דרך קליטת מידע מהעולם, מהגוף, מהמוח - למידה, וגם מולדים גנטית. 2. אני נזקק שוב להגדרות המטאפיזיות של עצמים או דברים. (מטאפיזיקה במובן זה איננה מיסטיקה אלא הגדרות על הפיזיקה) ממעט הידע שלי בנושא אני יכול לאמר שהרעיונות המטאפיזיים הם על ישויות, סגולות ותכונות, ערכים (מדידים לא מוסריים) וארועים. ישות היא ווקטור של סגולות, של תכונות ושל ערכיהן בזמן נתון. ארוע משנה את ערכה של התכונה. ביצוג מתמטי אפשר לאמר שישות היא ווקטור Mטופל של תכונות <א,ב,ג,ד...> תפוח מורכב מתכונות של נפח, צבע, הרכב מולקולרי ועוד. התפוח שאני מחזיק ביד עכשיו הוא הווקטור הבא <5 סמ"ק, ירקרק, נוסחא כימית כלשהי...> "ארוע" הרקבון משנה את ערכי תכונה ג' היינו הנוסחא הכימית. (שים לב שאני לא יודע מה ההגדרה ל"תכונה" אבל נתעלם מזה כרגע) "אני" איננו ישות ואיננו נופל תחת ההגדרה הזו. השפה שלנו מתייחסת ל"אני" ול"תודעה" כשמות-עצם אבל לפי ההנחה הראשונית שלך "אין נפש או עולם של אידאות" זוהי טעות. המודל וההנחות שהבאתי מראות שיש פה _יחס_ של פעילות באזורי מוח שונים. כך ששם-העצם קיים אבל מתייחס לאורגניזם ולמוחו. |
|
||||
|
||||
1. לא קיבלתי תשובה. מה יוצר את תחושת הרצף של האני: פונקציה ביולוגית (כמו שכתוב במאמר) או סטים של זיכרונות וכו'? 2. לפי ההגדרות שהבאת, האם ניתן להגדיר את האני כ"אירוע"? |
|
||||
|
||||
1 אולי גם וגם? 2 האני הוא יחס בין רמות תודעה לגבי מידע המתקבל מהגוף בו נמצא המוח, בדרך כלל ביחס לפעילות מנטלית. אבל לפעמים האני הוא כל הגוף, בדרך כלל ביחס לפעילות פיזית - אני נמצא בחדר. יכול להיות שהמושג "עצמי" כן מתיחס לעצם מסוים שהם צבירי ניורונים באזור או אזורי מוח מסוימים אשר יש להם יכולת פעולה מנטלית, קרי, רמות פעילות אלקטרוכימית של רגשות, אמונות, זכרונות וכיוב'. |
|
||||
|
||||
צ"ל: <א, ב, ג, ד...| כאשר א-... פרמטרים במרחב המצבים הקובעים חד-ערכית את המצב הקיים. נגדיר אופרטור ריקבון R אז לשיטתך <א, ב, ג-טרי, ד...|R|א, ב, ג-טרי, ד...> = ס<א,ב,ג-רקוב,ד...|א,ב,ג-רקוב,ד...> כאשר ס הוא הערך העצמי של אופרטור הריקבון R (סירחון?). לא שאני מבין למה רישום דיראק נחוץ לדיון, אבל מה לי שאלין. |
|
||||
|
||||
לא מספיק אני סובל את פרופסור ויידמן כל שני ורביעי? לא מגיע לי סופשבוע נטול ריגושים קוונטיים? |
|
||||
|
||||
גם אני מיציתי את הקורס של ד"ר רוברט אלבין! מחרתיים המבחן ויאלה ביי! |
|
||||
|
||||
חלילה לי מלהעליב, אך נראה לי כי למשיהו דרוש קורס מזורז בפלורליזם נוטציוני. בתחום מחקר הלוגיקה הפורמלית מקובל להשתמש בנוטציה <a, b, c, ..> כדי לתאר אוסף של אובייקטים, המרקיבים (pun intended) אובייקט חדש כלשהו.כך תגדיר מילון מסויים T (בלוגיקה מסדר ראשון): T:= <N, R1(*,*), F1(*,*), c1, c2> לא מדובר פה בצורה כלשהי של סוגרי דיראק. ובכלל, ההנחה שלך שניתן לייצג את הריקבון כאופרטור ליניארי דווקא נראית לי מפוקפקת. אבל זה דיון אחר.
|
|
||||
|
||||
Where do I assume that R is linear? How would you write it?
Anyways, I'm afraid I that wasn't a proper eigenvalue equation, maybe Ephophides could fix it out when he reports back. Does that notation in formal logics define a vector? |
|
||||
|
||||
אופרטורים לא ליניארים? עם ערכים עצמיים? אמא'לה! ההגדרה היא, כפי שאמרתי, של קיבוץ סדור של ערכים מסוגים שונים. אני מניח שאפשר לקרוא לזה וקטור, אבל זה מאד תלוי בתחום בו אתה נמצא. בדרך כלל בוקטור הכוונה לקיבוץ סדור של ערכים מאותו סוג. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |