בתשובה להאייל האלמוני, 23/01/09 5:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בין המרד הגדול (שבו חרב בית המקדש) לבין מסעי הצלב היה עוד ארוע קטן, בין השנים 132-136, שגם בו איסטרטגיית "השם ירחם, ישמור ויציל" נחלה כשלון, ודווקא הוא, ולא המרד הגדול (בו חרב בית המקדש) נחשב כקץ הקיום היהודי בארץ1. אבל זה גם לא משנה האם היהודים הוגלו בכח2 או גלו מחמת החורבן וקשיי פרנסה. גם זה וגם זה באו כתוצאה מיידית וישירה של כשלון איסטרטגיית "השם ירחם, ישמור ויציל". ___ 1 למעשה ביהודה. בגליל הקיום היהודי נמשך לאחר מכן. 2 היתה שכבה דקה של אליטה שהוגלתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האירוע פגע (אולי זמנית)בישוב היהודי ביהודה כי כנראה שמרד בר כוכבא היה רק ביהודה. הישוב היהודי צפונה מיהודה עבר תקופות פריחה -תקופת המישנה ואף התלמוד. צודק אחד המשיבים שהחלשות האימפריה הרומית ועליית הנצרות היוותה את אחד הגורמים העיקריים להדלדלות הישוב היהודי -התנצרות יהודים רבים. מה שקרה אחרי מסעי הצלב זו התאסלמות רבתי של אוכלוסיית הארץ. קראתי באיזה מקום שבזמן מסעי הצלב עדיין היו נוצרים רבים בארץ ישראל -לא מהכנסיה של נושאי הצלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ייאמר שדווקא בתלמוד הבבלי רואים את מרד בר-כוכבא לא בתור תכנית ל'השם ירחם, ישמור ויציל', אלא של 'כוחי ועוצם ידי', וכבר ישבו חוקרים על יחסם העויין של האמוראים לבר-כוכבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעטים. יוחנן בן תורתא, למשל. ומי זה יוחנן בן תורתא (שעוד יורדים עליו וקוראים לו בן-תורתא בגלל זה) מול ר' עקיבא שתמך מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולבסוף כינו את בר כוכבא בר כוזיבא, יען כי כיזב ולא היה גואל ישראל. פרשנים דתיים ממשיכים לראות את מרד בר כוכבא כמעשה גבורה שאחריתו מפלה ותבוסה. היסטוריונים, לעומתם, סבורים שבר כוכבא היה הרפתקן ושהמרד ברומאים לא יכול היה להצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשאל אותי, זה היה מעשה הסכלות הגדול ביותר של עם ישראל, אחרי המרד הגדול. בעצם, הוא אפילו מתעלה על המרד הגדול, משום שלמורדים כבר היתה הדוגמא של המרד הגדול לאיך זה יגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה גמרא עצמה קוראים לבר-כוכבא בר כוזיבא. התלמוד, כזכור, נחתם קצת לאחר המרד עצמו, ודעת האמוראים עשוייה הייתה להיות שונה מהדעה בזמנו של בר-כוכבא בעצמו. מכל מקום, הסיפור של התלמוד הבבלי בסנהדרין צ''ג מציג תמונה לפיה ''רבנן'' - חכמים סתם - התנגדו לו. ''בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו''. הגרסה שלך דומה יותר לשל הירושלמי, שם לא יודעים עליו כמעט כלום חוץ מזה שרבי עקיבא תמך ורבי יוחנן בן תורתא התנגד - אבל גם הסיפור על רבי אלעזר המודעי שם מציג את בר כוכבא כמי שנפל בסופו של דבר בגלל פגיעה בחכמים (בטעות, אבל בכל זאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלמוד הבבלי עוד יותר יצירתי מהירושלמי בהתייחסותו לסוגיות הסטוריות בארץ ישראל. ספר בנושא שקשור במקצת: חסידות וחסידים בתקופת בית שני ובתקופת המשנה הטענה העיקרית שלו היא שלפחות החל מימי מלחמת החשמונאים קיים זרם מרכזי ביהדות אשר החסידות (צדיקות) היא אחד מערכיו העיקריים. ערך אחר שקשור לשם הוא קנאות דתית ורצון להחזיר את שלטון בית דוד (או לפחות להעיף את הרומאים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |