בתשובה לד''ר הושע אבינתן, 28/12/01 15:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושש שאתה מתעלם מתחום שלם של סוציוביולוגיה. באותו אופן שאין לאדם לכאורה ''צורך קיומי'' במוסיקה אין גם צורך ב''ריקוד חיזור'' של בעלי חיים. בכל מקרה, ריצ'רד דוקינס מומחה בהסברים כאלו סוציוביולוגיים שכאלו ובחישובים הסטטיסטיים שנותנים בסיס מתמטי לעניין. כיוון שלא קראתי את המאמר הנדון האם תוכל לסכם אותו בקצרה כדי שהפיזיקאים שבינינו יוכלו לחוות דעתם ונבין את ההקשר שלו לנושא הדיון בינינו (מדעיותה של הפיזיקה הקוואנטית, אם זכור לי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אמצעי חיזור עוזרים לבעלי חיים במלחמת הקיום. אין ספק שגם תכונות מוזיקליות יעילות בחיזור, אבל כמו כן אין ספק שהמרכזים המוזיקליים במוח שלנו התפתחו מעל ומעבר לצורך החיזורי. ולכן קשה מאוד להסבירם כנובעים מצורך קיומי. לא טענתי שתורת הקוואנטים אינה מדעית. טענתי שבן אדם אינו מסוגל להשיג אותה בשכלו מאחר שלפיה אלקטרון אחד יכול לסובב שני אטומים, גם כאשר אחד מהם יגרום למותו של חתול, והשני יגרום להישארותו בחיים (חתולו של שורדינגר). פרטים במאמר הנזכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת כללי "אמצעי חיזור עוזרים לבעלי חיים במלחמת הקיום". אתה יכול לפרט? דווקא אמצעי חיזור חריגים (כדוגמת זנב הטווס) גרמו מבוכה רבה לתיאוריות הנאו-דארוויניסטיות עד אשר שלף ד"ר אמוץ זהבי את "עקרון ההכבדה". אני נמנע מלהיכנס לנושא "מרכזי המוזיקה" למשל (למרות שסביר שסוציוביולוגים ימצאו הסבר גם לזה). אני מסתפק בהיותו של המוח אמצעי למידה רב-תכליתי ובעדיפות לצד ה-nurture בסוגיית nature or nurture. חוץ מזה, מתוך תגובתך מתאריך 08/12/2001 : "תיאוריה שעומדת בניגוד לחוקי הסבירות אינה מדעית." (תגובה 46878). איפושהו שתי האמירות שלך לא מסתדרות לי זו עם זו, אבל תקן אותי אם אני מפספס משהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |