בתשובה לעמית מנדלסון, 28/12/01 14:36
שניים רבים והשלישי זוכה? 50109
ליאור גולגר • בתשובה לעמית מנדלסון יום ו', 28/12/2001, 14:48
לקשמיר חשיבות אסטרטגית לשני הצדדים. ההודים מציגים אותה כאיזור הררי המגן על בטנם הרכה מפני מתקפה פקיסטנית, ולא יוותרו לעולם על אחיזתם בארץ מוצאם של הבראהמינים הקשמירים (ר' כתבת רקע ב'הארץ'). מאידך, קשמיר סמוכה לבירת פקיסטן, מצב אנלוגי לקרבת הגולן לדמשק או יו"ש לעיה"ק. גם קשמיר עצמאית, חלשה ותלותית במעצמות השכנות אינה מצב רצוי, בפרט כשאין לקשמירים שאיפות לאומיות אחידות או מוגדרות.

הודו אמנם נוקטת כאן בתמרון מסוכן, בנכונותה לחדול את הטרור הפקיסטני במחיר סכנת שואה גרעינית. סביר להניח שהתמרון היה מסוכן פחות אלמלא היו שתי המדינות חושפות את יכולתן הגרעינית הידועה בפומבי, ומתחייבות בזאת למאזן אימה הרסני ביניהן. אני מניח שבועידת 7 ראשי המדינות בנפאל יצליחו שליטי הודו ופקיסטן לרדת מהעץ הגרעיני עליו טיפסו. אחרת, הלך עליהם.
שניים רבים והשלישי זוכה? 50112
עמית מנדלסון • בתשובה לליאור גולגר יום ו', 28/12/2001, 15:03
אפשר לציין שפרט לנשק הגרעיני, פקיסטאן עם 130 מיליון תושביה אינה מהווה איום אמיתי למיליארד ההודים. יתרה מזאת, כפי שציינת, קשמיר הרבה יותר קרובה לאיסלמאבד מאשר לריכוזי האוכלוסייה העיקריים בהודו. אני מאמין בכל אופן שסין וארה"ב יכפו על הודו ופקיסטאן פתרון, והכוחות האמריקאיים הנמצאים באפגניסטן, במרכז אסיה ובאי דייגו גרסיה עשויים להפוך לכוח חלוץ לשמירת השלום בין שתי מדינות הגרעין. אין לשכוח שמלחמה בין פקיסטאן להודו תחזק יותר את המחנה האיסלאמי-קיצוני בפקיסטאן, וארה"ב לא תוכל להתעלם מכך.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות