|
||||
|
||||
דרך אפשרית לתאר את הציורים של פיקסו או גוייה היא כסובלימציה של הזוועה, אך אפשרית גם ראייה הרואה אותם כמדגישים ומחריפים את הזוועה ע''י הריכוז לתמונה אחת (משהו נוסח תמונות הזעקה של מונק). |
|
||||
|
||||
שני עניינים: 1. גרניקה לא עורר בי אפילו אחוז אחד מהרגשות שמעורר צילום פשוט של ילדים הרוגים. 2. גרניקה לא צוייר בזמן אמת. |
|
||||
|
||||
אז תעיף מבט בסדרת אסונות המלחמה של גויה. אה, התחריטים נראים מרשימים יותר כשאין מצד אחד שלהם תפריט ניווט אדום ומהצד השני פרסומות של גוגל, וכשאפשר להגדיל אותם יותר. אז כאן אפשר למצוא פחות מהסדרה, אבל בלי תפריט ופרסומות של גוגל. אבל אי אפשר להגדיל. |
|
||||
|
||||
"גזלת" את המילים מפי. אפשר גם להזכיר את טבח התמימים של רובנס http://en.wikipedia.org/wiki/File:Rubens_kindermord.... אלמלא היה לתמונות האלו אפקט של זעזוע והלם לא היו מזמינים אותם עבור כנסיות ומוסדות ציבוריים. אני חושב שהצילומים והמאמרים על זוועות מחנות השבויים במלחמת האזרחים האמריקאית או בתי החולים במלחמת קרים זכו לתהודה לא פחותה מהצילומים והסרטים של במחנות של מלה"ע השנייה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |