 |
אין לי בטן מלאה על אולמרט ועל הממשלה. רוב התגובה שלי עסקה בעובדות.
לא התנפלתי עליך וחבל שככה אתה מרגיש. אני רק מנסה להצביע על החשיבה האוטומטית של הציבור הישראלי, שברגע שנבחריו מחליטים לצאת למלחמה, מבצע או כל פעולה צבאית אחרת חטאיהם מלבינים כשלג, הכל נשכח. צריך לשים לב לזה, זו תופעה חמורה מאוד ומדאיגה בעיני. לא נקיון הכפיים של ההנהגה חשוב לאזרח הישראלי ולא יכולתה להנהיג ולפעול בחוכמה לטובת האינטרסים של אזרחיה, אלא יכולתה להחליט, ברגע, בלי להתריע מראש, ואולי אפילו ללא תכנון מוקדם, על תחילתו של מבצע צבאי שמטרותיו ויעדיו אינם ברורים גם לה. אותי זה מדאיג.
למען ההגינות אחשוף את מיקומי על גבי המפה הפוליטית, שמאל. יש הקוראים לי שמאל קיצוני. אני לא תופס את עצמי ככזה. אני בז לדוגמטיות ולהאשמת צד אחד בסכסוך, כמו גם לצדקנות, מימין, משמאל, של יהודים או של ערבים. זה לא משנה לי. מה שחשוב בעיני הוא לא לנתק את ההתרחשויות החברתיות והדיפלומטיות, או כל התרחשות חברתית ופוליטית אחרת (ולצורך העניין גם מלחמה היא פעולה של יחסי חוץ) מההקשר ההיסטורי והפוליטי שלהן.
האוטומטיות המחשבתית, ההתגייסות המהירה של רבים מאזרחי ישראל היהודים, צריכים להדאיג כל אדם שמעוניין בקיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית בת קיימה ולא בקיומה של ישראל כמליציה צבאית שמונהגת בידי גנרלים שמיומנים בראיית הלבן בעיניו של האוייב וחלשים מאוד ביכולתם לראות את האוייב כאדם ואת האזרחים אותם הם מנהיגים כקורבן של תוקפנותם וראייתם הצרה. די לראות את כל אותם אלופים ותתי אלופים במיל' שמתראיינים בערוצי הטלוויזיה כדי להבין שנעשת פה טעות. למה אותם מראיינים ולא מראיינים אקדמיים הבאים מתחום מדעי המדינה, המשפט והאזרחות? מדוע אין מראיינים את ראשי הממשלה הקודמים ואת השרים לשעבר? דממה, רק נציגי המטוסים והטנקים מגיעים לאולפנים, מפרשים ומדווחים.
אולי זה מוזר ואפילו אבסורדי שדווקא אני נדרש לציונות אבל נדמה לי שבאידיאולוגיה הציונית טמונות חלק מהתשובות לבעיות של ישראל היום. הפריזמה שדרכה מתייחסים כעת לציונות היא צרה ביותר ודומה באופן מבהיל לזו של הציבור הדתי הלאומי. זו ציונות משיחית או ציונות היפר לאומית, עד כדי לאומנות בקרב ציבורים מסוימים.
שכחנו שלציונות היו הוגים רבים והאופציה שנבחרה לבסוף, ועוותה לאחר מכן, הייתה רק אחת מהאופציות שעמדו לנגד עיניהם מייסדי המדינה. די להזכיר את אחד העם, ברנר ובובר, שביקרו את הציונות מבפנים והיו ועודם חלק מעמודי התווך שלה. לא אטעה אם אומר שלמרות השקפותיהם וגישותיהם השונות של השלושה הבקורת המרכזית שלהם הייתה על הרומנטיקה של הציונות, אותה היא אימצה מהרומנטיקה של הלאומיות באירופה.
כעת, שהמילה ציונות נשמעת מיושנת במקרה הטוב או מבטאת גזענות במקרה הרע, כדאי להעיף מבט שוב בכתביהם של הוגים אלו ולהווכח שלציונות היו פנים רבות ושהבקורת עליה, הפנימית והחיצונית, רלוונטית גם לימינו. ישראל אינה אימפריית הייטק, הפערים בין תושבי המרכז לתושבי הפרפרייה עצומים, גבולותיה של המדינה אינם ברורים ואינם בטוחים. בנוסף, ישראל עדיי נמצאת בסכסוך עם שכניה הערבים ועם אזרחיה הערבים. הגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית צורם ללא מעט אוזניים. מה הם הפתרונות לטווח ארוך, לא מהו הפתרון המיידי, כדור ההרגעה, אלא כיצד להבטיח שלום ובטחון לישראל ולשכנותיה בטווח הארוך, כמו גם כיצד לתקן את כלכלתה של המדינה ולהציב אותה על עקרונות בטוחים, שמאפשרים הצלחה וניעות למרבית האזרחים ולא רק למי שידם משגת כעת, בתנאי השוק הפראיים והבלתי צודקים הקיימים כיום, אלו חלק מהשאלות הקריטיות כעת ולא הצידוד האוטומטי בכל פעולה צבאית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש