|
||||
|
||||
בדין וחשבון (למשל) נהרגו פחות אנשים (אם כי כנראה שיותר אזרחים, 118 לעומת כחמישים עד כה בעופרת יצוקה; תלוי מי ואיך סופר), אבל היה שימוש נרחב בהרבה בכוח צבאי. לא הפצצה כירורגית של קומה ג בבניין בן שבע קומות, אלא הרס של כפרים ע"י תותחים. הסיבה למיעוט ההרוגים היא בין היתר בריחה של כ300 אלף איש ופינוי אזור הלחימה מאוכלוסיה אזרחית. |
|
||||
|
||||
יחי ההבדל - מבצע ''דין וחשבון'' לא נערך בעזה. |
|
||||
|
||||
קשה לי לקרוא למה שמתרחש עכשיו בעזה "כירורגי". באופן כללי, אם לישראל היתה יכולת מבצעית ומודיעינת לחסל קרוב ל-400 אנשי חמאס במחיר של עשרות בודדות של אזרחים, היא כנראה היתה עושה את זה כל יום. |
|
||||
|
||||
באמת המספרים אינם נראים לי אמינים אלא אם הרחיבו מאד את ההגדרה לאנשי חמאס. למשל, מי שעמד 10 מ' מאיש חמאס הוא איש חמס. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לתת דוגמא לפעולה לא כירורגית של צהל ? חלק גדול מההרוגים היה מההפתעה של ההפצצה הראשונה (למשל עשרות שוטרים-מחבלים בטקס בתחנת משטרה, ביום הראשון להפצצות). מעבר לכך ישנם את שוכני הבתים המופצצים, למרות שסוכנויות למינהן ודאי תספורנה את נשותיו של מנוול כזה או אחר, שנהרגו משום שהשתמשו בקסאמים בתור כרית, כחפים מפשע, מבחינתי הן לא. מי שמציב את עצמו ביודעין בקו האש, מנסה לשמש למעשה מגן חי, ולכן רצוי להרגו. הנתונים של עשרות אזרחים מגיעים מגורמים "הומניטריים" שאין סיבה לחשוב שהם מוטים לטובתנו, להפך. כך למשל בולט מספר הילדים המועט שנהרגו (בערך חצי מהאוכלוסיה בעזה מתחת לגיל 16, לכן הצפי הוא לחצי מהחפים מפשע לפחות). |
|
||||
|
||||
1. כירורגיה היא עניין יחסי. כל דבר שנעשה יהיה מאוד כירורגי ביחס לרוסים בגיאורגיה או לאמריקנים בעיראק. הנחת היסוד שלי מלכתחילה היא שצה"ל הוא צבא עדין ביחס לעזות המצח של אויביו וליכולותיו שלו הוא, בין אם זה מסיבות של מוסר, פראייריזם, דיפלומטיה או חכמה. 2. אחרי שהבהרנו את זה, נקודת הייחוס שלי היא אך ורק פעולות קודמות של צה"ל. גם אחרי שבחודשים ינואר, פברואר ומארס 2002 נהרגו, אם אני זוכר נכון, מאות ישראלים (ואם לא אז בוודאי עשרות רבות), צה"ל מעולם לא הפציץ את ערי הגדה כך שבמטס אחד של 4 דקות יהרגו 200 פלשתינאים. גם לא קרוב לזה. אפילו בלבנון אני לא חושב שהיה יום כזה, לרבות יום שיטוח הדאחיה. 3. טוב, אתה דוגמא מצוינת למה שאיציק דיבר עליו בנוגע לפרשנות מרעננת לאנשי חמאס. לא כואב לי על אשתו של חמאסניק שנהרגת, ואפילו מוות של ילדים קטנים שהוא בהחלט דבר כואב, לא הופך בעיני את הפעולה לפחות מוצדקת. זה חלק מהרעיון של לשחק את הבריון המטורף. ועדין, אם אתה מגדיר את כל אלו שגרים בסביבתו של חמאסניק כזה או אחר כחמאסניק בעצמו, לא חכמה שאתה מצליח להרוג מאות מהם ביום בלי לפגוע באף חף מפשע "אמיתי". |
|
||||
|
||||
2. גם ביחס למה שצהל עשה במלחמת לבנון (שלטעמי היתה מאוד עדינה), לא הופצצו שכונות של תומכי חמאס (להבדיל מדאחייה בביירות), לא נעשה שימוש בארטילריה או פצצות מצרר כנגד אזורי שיגור ולא הופצצו במכוון תשתיות (מאגרי דלק, גשרים, תחנות ממסר ושנאים). 3. הילדים הם כן חפים מפשע (וזה מחיר שאני מוכן לשלם), שכן השיקול הוא לא בידיהם. לעומת זאת אישתו של חמאסניק בהחלט אשמה ולו באי מניעת פשע, עבירה שבזמן מלחמה אין לי בעיה שיהרגו עליה. לפחות כשאני סופר "הרוגים לא רצויים", בלי להיכנס לשאלת השייכות האירגונית, אני שואל את עצמי מי נהרג *שלא באשמתו ובניגוד לכוונותינו* מפעילות צהל. כי בסופו של יום אילו ההרוגים שאני רוצה למנוע. לגבי כל האחרים, בכלל לא ברור לי האם זה משהו שצריך בכלל לנסות למנוע ומה התרומה של ההרג שלהם למערכה (למשל עד כמה משפיע הרג האישה על המוטיבציה של הצופה מהצד להפוך לחמאסניק). גם בהגדרות המחמירות פחות של האו"ם, אפשר למצא את המספרים הבאים "The UN says at least 25% of the 402 Palestinians killed were civilians;" |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |