|
בהקשר לויכוח מה לעשות עם רצועת עזה הקוראים מופנים להתפתחויות חשובות שקורות כעת וקרוב אלינו בעירק ראו למשל:http://www.nytimes.com/2009/01/02/world/middleeast/0...
הידיעות האופטימיות מעיראק למעט קישקושי הנעלים בכלל לא מופיעות בתקשורת הישראלית (מעניין למה אולי כי הן מפריכות תיזה של מספר אנשים) אמנם עיראק רחוקה מלהיות מדינה למופת אבל אל-קעידא הובס, ובעיראק יש ממשלה דמוקרטית שמתפקדת, והאמריקאים הצליחו להקים מערכת ביטחונית סבירה.
אין זאת אומרת שישראל יכולה לעשות זאת לבד בעזה (לאמריקאים ההצלחה החלקית הזאת עלתה טריליון דולר 4500 הרוגים ועשרות אלפי פצועים בלי להזכיר את הנפגעים העיראקים) אבל בשיתוף פעולה בין-לאומי וערבי (בדומה למה שנעשה בדרום לבנון ) ובביסוס מתנגדי החמאס על ידי כוח כזה בבד בבד בהזרמה מסיבית של אמצעים כלכליים (לאחר שישראל תכבוש את הרצועה ותיסוג ממנה ) יש סיכוי כלשהוא. (הדבר מותנה בכך שלא נקים התנחלויות מטופשות ושאר ירקות)
זוהי לדעתי האסטרטגיה היחידה בעלת סיכוי לשינוי המצב מעיקרו, מדיניות בת היענה הנוכחית דינה להיכשל במוקדם או במאוחר כי היא מקבעת את החמאס בשלטון ומחזקת אותו.
ישנה כמובן תיזה האומרת שלישראל יש אינטרס בחיזוק החמאס, וניתוק עזה מהגדה בד בבד עם העברת האחריות למצרים, היא אינטרס ישראלי, ולדעתי גם החמאס רואה במצב עינינים זה חלק מהאסטרטגיה שלו. לתומי חשבתי שזהו רעיון ההתנתקות אבל לא ראיתי שישראל פועלת לטובת מצב זה ואיני רואה כל דרך להכריח את המצרים לחזק את קשריהם עם עזה בשליטת חמאס.( רק אתמול מובאראק סירב להעביר סיוע הומניטרי מקטר לעזה דרך רפיח למרות סבל האחים הפלשתינאים, בניגוד אלינו המצרים פועלים מהראש לא מהבטן )
|
|