|
||||
|
||||
העניין הוא שיש חשיבות לכך שהתל''ג יגדל, ואת זה צריך לשקלל כשבוחנים את השאלה אם העליה - אפילו עליית מצוקה - היא בעלת השפעה חיובית. לכל מדינה ישנן גם הוצאות קבועות, וככל שהתל''ג גדל ההוצאות הקבועות הללו מהוות חלק קטן יותר ממנו, כך שהן נטל פחות כבד על כל אחד מאלה שתורם לתל''ג, במלים אחרות עלייך ועלי. במדינת ישראל ההוצאה הענקית לבטחון היא ברובה הגדול הוצאה שאדישה למס' האזרחים. בתנאים אלה כל מי שמרויח מספיק כדי לשלם מסים הוא גורם חיובי מבחינה כלכלית. בהנחה שהעולים מארגנטינה יתחילו לשלם מסים (בדיוק כפי שהעליה הרוסית ברובה הגדול עושה), המסים האלה יכסו את ההשקעה הראשונית בקליטתם. כל זאת משיקולים כלכליים טהורים. לנושא בכללו ישנן פנים נוספות, כמובן. |
|
||||
|
||||
למרות שעל פניו נראה שהוצאות הבטחון הינם מעין גודל קבוע ללא זיקה לתל"ג, הרי שאמפירית, הם בכ"ז אחוז פחות או יותר קבוע מהתל"ג, המתקדמות יחד איתו. התל"ג כיום הוא בסביבות 120 מליארד דולר (לשם השוואה, זה של אנגליה הינו בערך 1300 מליארד, הגרמני - 2100 מליארד, וארה"ב - למעלה מ- 6000 מליארד דולר). בישראל הוצאות הבטחון הם בסביבות 10-15 אחוז מהתל"ג. למותר להוסיף כי תקציב זה תורם לתל"ג באופן ישיר או עקיף (למשל על ידי יצור ויצוא בטחוני) ואין דינו כתקציב הביטוח הלאומי, למשל, שהגדלתו עשוייה אף לצמצם את הגידול השנתי בתל"ג. אולם, בתנאי עליה, הרי שתקציב הביטוח הלאומי, או זה של משרד הקליטה, עשוי לתרום להתרחבות התל"ג בטווח של מספר שנים. שוב, יש הבדלים בין מדינה למדינה במיצוי משאבי האנוש הכרוכים בתוספת אוכלוסיה, מבחינת תרומתה של זו לתל"ג. כך למשל, אוכלוסיית גרמניה בעלת התל"ג לנפש הנמוך יחסית עד 1990, הושוותה עם ה- Einheit (איחוד שני חלקי גרמניה) לכדי זהות (כמעט) בגודל יצורה לזה של מערב גרמניה, תוך כ-10שנים. במדינה אחת, תוספת אוכלוסיה עשויה להיות נטל מעיק ומתמשך, ובאחרת, גורם צמיחה כלכלי רב עוצמה. דומני, שהיה בזבוז רב במיצוי משאבי האנוש של העליה מרוסיה במשך שנים לא מעטות, דבר שהתבטא כמובן בתסכולם של רבים מן העולים, המועסקים בתנאי תת-מיצוי. וגם בתסכולם של ישראלים לא מועטים, שגורם רווחה אנושי פוטנציאלי, נתפס מבחינתם כנטל מעיק, ואיום כלפי מעמדם של רבים: כלומר כפוטנציאל מאיים של ריבוד חברתי "מתחרה" ואלטרנטיבי ללא הצדקה כלכלית מקבילה. |
|
||||
|
||||
העולים יגרמו לתקציב הבטחון לגדול, ובכך יגדילו את הבטחון. גם זה לא נורא. |
|
||||
|
||||
העולם יהיה יפה יותר, השמיים כחולים יותר והכסף בבנק - פשוט יותר. הבעיה העיקרית היא עכשיו. עכשיו מביאים עוד עולים כשהמצב על הפנים. (בלי ניתוח מספרי- אני מניחה שהתיאור די מדויק). הלואי ועוד כמה שנים יהיה שלום וישראל לא תצטרך כל כך הרבה כסף להשקיע בתקציב הבטחון. גם אם נגיע למצב כזה אני מאמינה שיש עוד דבר או שניים קטנים להשקיע באנשים שכבר גרים והם אזרחי מדינת ישראל. 10% מובטלים, ילד מכל שישה מתחת לקו העוני, הנכים מקבלים 1700 ש"ח לחודש. אני מצטערת- אבל יש שימושים מאוד טובים לכסף הזה. אנחנו מדינת מפלט- ופעם זה היה ממניעים אנטישמיים- דתיים. מה אנחנו עושים עם זה היום? מקבלים את העובדה שהפכנו למדינת מקלט של פליטים כלכליים? |
|
||||
|
||||
אשר למה שיש פה לתקן, אכן הדברים הם יגעים במקצת. במקום שתנוד לגורלם של הנכים (שלבסוף יקבלו כמובן את ליטרת הבשר שלהם - העסק מתוקשר כדבעי, במסגרת קמפיין תקשורת יקר), ובמקום להסחף כלפי מנת סדר היום התורני באמירות אמפטיות, העיף מבט על משהו קרוב בהרבה: צלחת האוכל שלך (או סל המזונות שלך). המזון בישראל, מחירו פי 2.5 עד פי 3 ממחירו במערב אירופה או בארה"ב. על פי מחקר ובדיקות שצוטטו ב"הארץ" ב-1999 - 40% ! מהבשר המגיע לשוקי הארץ אינו ראוי למאכל אדם. זהו נתון שאין לו תקדים, לא במדינות מפותחות, וכנראה לא ברבות ממדינות העולם ה-3 בנוסף, האוכל במרכולים וברשתות השווק הינו מונוטוני, משמים למדי, ומכיל כימיקלים יתר על המידה. מים מוספים לבשר בשיעור 15 עד 40 אחוזים ממשקלו כבר אמרנו? הירקות והפירות המגיעים לשוק הסיטוני - נגבים סכומים גבוהים ממחירם על ידי מאפיות וגורמי תווך שונים. בנוסף, טעם נא עגבניה ישראלית: מים חסרי טעם עטופים במעטה אדום. כבר מזמן, עקב הכלאות שונות ושיטות גידול מתקדמות וחוסכות משאבים כביכול, הירק והפרי הישראלי איבד את טעמו, ביחס לזה האירופי או האמריקני. האם העוסקים בדבר, הינם לחלוטין חסרי אתיקה מינימלית, רודפי בצע, ונעדרי חוש טעם, "שירוצו בגיל לקראת כל תרגיל"? אכן, אנו משלמים הרבה, עבור מוצרים חסרי ערך. גם הנדל"ן הישראלי, אתה משלם עבורו בממוצע פי 3 מזה האירופי. הישראלי הרוכש דירה משתעבד שנים לנכס שרכש. אם כן, באופן מעשי, התל"ג האפקטיבי לנפש הינו כשליש מזה של ארצות המערב. ישראל מצטיירת יותר ויותר כמדינת עולם שלישי עם פסדה ותחכום מערביים. |
|
||||
|
||||
תיקון טעות: שצוטטו בה"ארץ" ב-99 , % 40! מהבשר המגיע לשווקי הארץ אינו ראוי למאכל אדם. איני מאשים תמיד את הבויחער הזעצר. יתכן שבשעת הקשת "אישור" הטעות נוצרה אוטומטית. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי איזו טעות תיקנת. על כל פנים, יש לכתוב ''הבחור הזעצער''. |
|
||||
|
||||
כבת לחקלאי ישראלי, אני מוחה. הירקות של ישראל נודעים בכל העולם באיכותם (אחרת, איך אפשר היה לחיות מחקלאות בארץ בכלל?) |
|
||||
|
||||
(יציאה ערסית נדושה, סלחי לי) בכתבה ב'7 ימים' בזמנו הוסבר כיצד כל אירופה אוכלת עגבניות משובחות שפותחו במכון הוולקני, ואילו אצלנו מוכרים עגבניות בלאי בטעם נפט כי זה זן טיפה יותר זול ואנחנו לא בררנים. מה שכן, צריכת הירקות והפירות לנפש בישראל היא כמדומני הגבוהה בעולם, ולפחות הגבוהה ביותר בעולם המערבי, כך שיש לנו בכ"ז משהו קטן להתגאות בו (או סיבה קטנה לא לרדת מהארץ אם לא מתקרבת שואה גרעינית). לדעתי יש לכך קשר לתוחלת החיים הגבוהה יחסית בישראל. |
|
||||
|
||||
תמיד משעשע אותי מאד כשמישהו אומר או כותב "המכון הוולקני", כאילו מפתחים שם עגבניות-געש :-) |
|
||||
|
||||
לעיתים ניתן לדבר על אודים עשנים של מה שהיה פעם חסה מעטירה, מלפפון מפעים, או אבטיח אדמוני ויפה טעם, טרם שהוכלא עם צנון (בשביל שיהיה משטח חלק וגרמי ללא גלעינים). בראשית היה משה דיין עם המונימייקר. השאר הוא כרוניקה נוגה של התדרדרות הירק העברי. כך, כנוסטלגיה לשנות ילדותי האבודות, הגרנד אלכסנדר המופלא והעשיר בטעמו מאז הפך לגרנד סמיט הטפל ללא שיעור. מי צריך את היווני הזה? סמיט האנונימי הפך למלך. אכן, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים: קחו למשל קלמנטינה יוצאת מהכלל. הופ, הקליפה מתקשחת, והתוכן - ספחת. או מלפפון כבד-בשר, עטיר-טעם, מעדן-מחץ. והופ, הפכנוהו לצמיג מים-לחץ. אין צורך לזבל את האדמה הטובה ההיא. ומים, כידוע הינם בשפע זול לחקלאי העברי, מטר קוב בפרוטה, רק שתהיה לי בריא. מלפפונים כבושים? הצחקתני רעי, אחת שתים שלוש והופה, נביא ישר ממזרח-אירופה. או בננת דבש דרגה עשר, והופ הפכה לבצק חסר פשר. אז לוש בבלנדר, קמצוץ רוזמרין הוסף, קינמון ובדל בצל, והנה הפכת חותנתך לזצ"ל. |
|
||||
|
||||
בארץ, כמדומני, אחוז הרופאים הגבוה ביותר בעולם לאלף נפש. בנוסף, הבשר הישראלי הפופולרי על הצרכן (שוב ושוב ההודו המשמים) מכיל אחוז נמוך של שומן רווי. מבחינת צריכת העוף המשמים-בטעמו הזה, ישראל השיגה שיא עולמי. ישראל הינה המדינה היחידה בה מכינים אף שוורמה מהודו - בעוד בארצות מקור השוורמה ובארצות מערב אירופה בהן קיימים דוכנים טורקים ומזרחיים לממכר שוורמה, היא עשוייה מכבש. אפילו, תארו לעצמכם, שניצל ווינאי מהודו. מאידך, לפי נתון ב"הארץ", 1994, הלחם הישראלי מכיל אחוז גבוה של מספוא לבהמות, שמחירו כחמישית ממחיר החיטה. גם הרעיון של "מים מוספים", בנוסח, קורנפלקס מועשר בויטמינים, הינו אמצאה ישראלית טיפוסית. אזהרה: המספר הנקוב הינו לרוב שגוי, ומשווק הבשר דואג להעשירנו בכמות עטירה יותר, בבחינת "הבו לנו מים". מדובר לרוב בבקר, המכיל שומן רווי באחוז גבוה, כך שגם כאן -רווח נקי לבריאות. |
|
||||
|
||||
בצבע דג, לצד השווארמה כבש השחורה. מגישים את זה בבגט, עם פלפל חריף ארוך, מלח, אולי גם בצל או מיץ לימון, זהו. אם תתעקש יגישו לך את זה פה או שם בפיתה עירקית דקה ותפלה להחריד, די מגעיל בהשוואה להיצע בארץ. למעשה קיימת סבירות קרובה לודאות שאת קלקול הקיבה ממנו קדחתי בשובי ארצה מקושטא חטפתי משווארמה עוף קרה בפארק גן-החיות שליד הארמון המלכותי (זה שצמוד למוסיאון ההיסטורי, לא טופקאפי). אם כבר תגיעו לאיסטנבול, קנו דג טרי על האש מאחת הסירות על גדת הנהר ליד הגשר. רצוי בבוקר, רצוי עם עגבניות. ואל תעלו על מגדל גאלאטא, סתם בזבוז של כסף. גם הטופקאפי למען האמת, אלא אם ניחנת במשיכה חזקה לכיוון הקיטש הנוצץ. לחץ אמוציונלי מתון על המוסיאון ההיסטורי יקנה לך הזדמנות לביקור באגף לעתיקות א''י שנסגר עקב מחסור בתקציב לשומרים. ושתו הרבה אריאן. |
|
||||
|
||||
נו טוב, בארצות המזרח קיימת גם גרסה לאביונים, בדרך כלל עם הרבה שמן וקמח ''למלא את הקיבה''. |
|
||||
|
||||
מה זה אריאן? |
|
||||
|
||||
משקה חלב חמצמץ קמעה, משהו בין רביון לקפיר. טעים ומרווה, הולך עם כל דבר פרט אולי לחציל ממולא בקבב כבש, נמכר בארץ במחיר שרירותי ומופקע. (יציאה מתוכננת לשבוע בקניה: 19/3. 265$ כאמור. מישו מצטרף?) |
|
||||
|
||||
אה, נכון. טעמתי את זה בדיסלדורף, יחד עם שווארמה טורקית טעימה להפליא (מול ה- Banhof אני יודעת שזה לא איות נכון) לקחתי למלון, לבליסה מול ה- CNN במיטה אחרי יום מייגע. |
|
||||
|
||||
מלכת החשיפות האישיות והמיותרות של ''האייל הקורא''. |
|
||||
|
||||
עשה לך אורגזמה נפשית? סחתיין. |
|
||||
|
||||
איזו אכזבה. חשבתי שבהמשך תחשפי משהו אודות האורגזמות שלך. אוף איתך. |
|
||||
|
||||
מה אוכל אותך? ריקי מוסיפה הרבה לאייל (למרות איזו אי-נעימות לדובי), ומרחיקה אותו מיבשושיות אין-סופית. אתה, אלמוני יקר, כנראה מאותם ייקים (סליחה דובי, זו אינה הערה אתנית באמת) קמוצי שפתיים, המאמינים שאם אנשים מדברים ללא רגש אז הם בהכרח איטליגנטיים. היתה לי פעם שכנה כזאת. זקנה. בודדה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נו, אבל לפחות עכשיו הגישה חיובית יותר. יישר כוח! |
|
||||
|
||||
אני מתפרנס ממכירת חתולים למפעל קטן ליצור נקניקים בראש העין. |
|
||||
|
||||
נאה. זה בערך מה שרציתי שתאמר. עכשיו אין לך סמכות לצעוק על ריקי ועל גילויה האישיים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איך (לא) שרו אחרי מלחמת העצמאות: "כל הארץ אלמונים אלמונים". |
|
||||
|
||||
תודה, אך באמת אין צורך. האומלל הזה מזכיר לי תשפוכת מילולית אחרת שניטחה בי מצד אזרח נכבד אחר של הקהיליה (רמז: תושב גאה של הגולה הדוויה). הרפש הפסיכולוגי הנ"ל הוביל אותי מיידית לאסוציאציה של המאמרים על הזהות האישית שנכתבו ע"י סר ישעיהו ברלין (עוד יהודון מהגר מזרח אירופי שסירב עד סוף ימיו לקבל ולהטמיע את תפארת בריטניה ומערב אירופה בכלל ונותר בשלו). מה שכתב על ד'יזרעאלי ומארקס משקף במדוייק את האגו מעורר הרחמים של האזרח דנן. לבי לבי לו ולאייל האלמוני, אבל לא יותר מדי. |
|
||||
|
||||
He was one of the greatest British intelectuals, and
also served in high position in the Foreign Office Not exactly an east European Stetel or Ghetto person Wrote very interesting staff about Tolstoy and 19 century Russian Philosophers like Herzen . |
|
||||
|
||||
מיכאל יקר, קשה לי מאוד להאמין שלא הבחנת באירוניה שבדברי. וכמי שמבוגר, רהוט ומשכיל ממני, אודה לך אם תרחיב בנושא דעתו על ד'יזרעאלי ומארקס. בהוקרה,ריקי |
|
||||
|
||||
(בניגוד לערן בילינסקי, ככל הנראה לי יש תוכנה שמונעת ממני לראות תגובות שכוללות את שמי) איך אני הגעתי לדיון הזה, בכלל? |
|
||||
|
||||
החשיפות שלי יותר אישיות והרבה יותר מיותרות. |
|
||||
|
||||
נכון במרבית המקרים ש א' - "אם פריט כלשהו משובח יותר במרכיביו, מחירו גבוה יותר". אך ההיפך אינו תקף לוגית: "ככל שפריט יקר יותר, כך הוא משובח יותר" אינו נובע לוגית מ-א'. אך בארץ במקרים מרובים כלל זה נהפך על פיו: תכופות ננקב מחיר גבוה יחסית, לתת אינדיקציה לערך גבוה יותר. דווקא נקיבה במחיר גבוה שאינו מסתבר מקריאה חטופה של מרכיבי המוצר, או מההבנה שמדובר במוצר סטנדרטי ונעדר מורכבות, אמור לתת בתנאי הארץ לצרכן הנבון, את האינדיקציה שמדובר דווקא במוצר ירוד יותר המנצל לשיווקו גימיק שרלטני. כלל אצבע: קנה המוצר הבינוני במחירו. |
|
||||
|
||||
לא בטוחה לגבי הזנים, אבל אני יודעת שאצלנו הפירות הטובים (מאותו שדה) הולכים לייצוא (כי מקפידים על איכות וכו') ואילו מה שלא נכנס לייצוא הולך לשוק מקומי, היינו - חנויות ושווקים ברחבי הארץ. אני לא חושבת שמגדלים זן מיוחד למכירה בשוק המקומי. פשוט לא משתלם... |
|
||||
|
||||
אכן, השתבחנו, יהי חלקי איתכם. אבל למה לא קצת ביקורתיות כלפי האדונים הממציאים האלו ממכון וולקני? בקה ומבולקה. שיעזו נא להציע למגדלי גפנים ליין מנורמנדי להכליא את גפניהם ולהשביחם כיד פלאי הטכניקה, ונראה לאן ישלחוהו. אולי באפריקה זה עובד. אבל חוסו קצת על ירקות ופירות שהשתבחו בעשרות מליוני שנות אבולוציה. האם איזו מכליאה ממושקפת יכולה להציע תחליף זול להשבחה מורכבת ביותר של הטבע הפונה לדקויות אין חקר של חוש הטעם שלנו? להשביח גפן זה לא כמו להבליט תכונה מסויימת בכלב. הלך הכלב? נתעלם או נשיג רוטווילר או פינצ'ר. אך כאן, אתה פוגע בוויסות עדין ביותר של אלפי השפעות גומלין. במהלך האבולוציה של ההומו-ספיינס למדו חושינו לעשות הבחנות דקות ביותר וסלקציה כלפי הצומח. התפתחנו בסימביוזה, למעשה, עם הפירות והירקות סביבינו. להפר זאת ביד גסה? אין דין השתבחות פרי כדין הדברת מזיק. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה הפואנטה שלך. לא רוצה לאכול עגבניה מושבחת? אל תאכל. האמריקאים מתים על הפלפלים שהמושב שלי מייצא. גם אני, דרך אגב. הם מאוד טעימים, הרבה יותר מאלה שהיו פעם שגדלו באופן טבעי. זה פוגע באיזון של הטבע? שטויות. זה לא כאילו שזה גידול שגדל באופן טבעי בשדות הפתוחים. חממות גם ככה פוגעות ב"טבע". גם בתים של אנשים. מה לעשות, צריך לחיות ממשהו. או שמא אתה מציע לחזור אל הטבע ולגור באוהלים? בהצלחה. הצעה שלי: גדל לך בגינה גן ירק אורגני, והימנע מקניית הירקות המושבחים. נראה מה יהיה לך טעים יותר. |
|
||||
|
||||
הגזמות בכל כוון אינן מסייעות. דיברתי על משהו מאד ספציפי - טעמם של הפירות והירקות. הנושא אינו עניין של *דקויות* טעם וריח ולא של אנינות מופרזת. וגם אין לו כל קשר לאידאולוגיה כללית כזאת או אחרת אודות חזרה לטבע והתחממות בגללי גמלים. פשוט, הטעם, הטעם של *חלק נכבד* מהמוצרים הללו הפך לטפל באופן בולט. בגלל ההדרגתיות שבתהליך התרגלנו לתוצאה הסופית. רק מתוך מגע עם מקביליהם האירופים של הפירות והירקות הללו וגם מתוך חוות דעת של כאלה שנהנו עד כה ממגדי משקים כפריים במזרח אירופה, אנו יכולים לאמר בפה מלא: התרגלנו למשהו שרק צורתו וצבעו נותנת את אשליית המגע עם הפרי החי והטעים. דומני שעם בני אדם אפשר להתפלמס, אך לא עם בני המעיים וחוש הטעם, יהיה המניע לכך ניכר ככל שיהיה. |
|
||||
|
||||
ניתן להניח שאם התוצאות בשטח כושלות, הרי שהמודלים והסימולציות, למרות מראית עין של מורכבות והרצת משתנים רבים, הינם, לאחר הכל פשטניים בסיסית ולא תואמים. דרושה כאן יתר מורכבות ויצירתיות אמיתית, ולא הרצת ריבוי משתנים במודלים פשוטים בעלי מבנה אינטרקציות פרימיטיבי. מדובר על הנחה בלבד, אך שניראית לי סבירה. |
|
||||
|
||||
ניתן להוסיף שאם לא ישלבו הג'נטלמנים הללו ממכון וולקני בצוותיהם מטימטיקאים מהשורה הראשונה (שיתפנו להם!) וכאלה בעלי אינטואיציות פוריות ורבות, הכתובת על הקיר ברורה. מדובר בהשערה שנראית יותר מסבירה, לאור התוצאות, שקיימת איזה מידה של רוטינה חסרת תעוזה שם מבחינה זו. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי למה 3 תגובות, אני עונה על כולן כתגובה לאחרונה. את התגובה הראשונה שלך הבנתי: לא טעים לך. טוב, אל תאכל. כידוע, על טעם ועל ריח וגו'. לעניות דעתי האישית, בין עגבניה שגדלה בחממה בתנאים טובים ועגבניה שגדלה בגינה הפרטית בתנאים טבעיים - עגבניית החממה טעימה פי כמה. את התגובה השניה שלך לא הבנתי בכלל. מה ניסית להגיד? (אם אפשר בלי משפטים בעלי יותר מ - 3 שורות.) והתגובה השלישית - לא יודעת מי פיתח את הזנים של הפלפל שמגדלים אצלנו, אבל כבר כמה שנים לא הופיע זן חדש שהיה יותר טוב ממה שאנחנו מגדלים (לא לבחון אותי בשמות, אני לא חקלאית טובה). כלומר - מה שטעים ומוכר - זה מה שמגדלים. גם את התגובה השלישית שלך, אגב, לא לגמרי הבנתי. |
|
||||
|
||||
במיוחד הפלפלים האדומים. הם עולים המון(7 שקל קילו) וכשאתה פותח אותם אתה מגלה שהכל בפנים זה אויר וגרגים שאי אפשר לאכול. |
|
||||
|
||||
לי, בכולופן, זה לא עולה כסף... היתרונות של להיות בת מושב... (: הידעת שפלפל ירוק זה פלפל אדום (או צהוב, או כתום) שעוד לא הבשיל? |
|
||||
|
||||
את בת מושב, מעניין. האם את מכירה מושב בשם ליצים שנמצא ליד מושב או קיבוץ בשם קיבינימט? פגשתי פעם מושבניקית אחת. שהתגוררה שם, כשרציתי לבקר אותה, לא הצלחתי למצוא את מושב ליצים הזה במפה, כששאלתי חברה שלה (מספר הטלפון שהיא נתנה לי היה מנותק מסיבה לא ברורה) ליד מה נמצא המושב הזה, שהרי מושבים בדרך כלל נמצאים ליד משהו ולא עומדים בפני עצמם, היא אמרה לי ללכת לקיבינימט ולשאול שם. לצערי אני לא מכיר גם את קיבינימט וכך, בשל חוסר התמצאותי בגאוגרפיה של ארץ ישראל החצמתי שוב את הזדמנות חיי לזכות באהבה המיוחלת. |
|
||||
|
||||
בזמנו, לפני עידן ההיי-טק נהגו לעשות הסבה מיקצועית לענפי החקלאות למיניה. לשאלתם בדבר עבודות קודמות, עניתי שאמנם עבדתי 5 שנים כטבח בצוללת, אך איני חפץ לעסוק יותר בענף המסעדנות. לשאלה אם יש לי העדפה כלשהי עניתי שאמנם כן, תמיד כמהתי לבליסת שקמים בערבה. הם החליטו מסיבה לא ברורה שאני מקרה לא קל, ונתנו לי הפנייה לכנס של מגדלי חרובים באיזור הצפון. לאחר מבט חטוף וקטע של הרצאה ששמעתי על תלאות הענף, החלטתי שהגעתי למקום הלא מתאים. כלומר לא רק שלא היו שם בחורות נאות, אלא שרוב הגברים היו בעלי גרוגרת בולטת, דבר שעורר בליבי תחושה שמדובר באנשים זעופים. מאז אני עדיין בחיפושים. |
|
||||
|
||||
בחיפושים אחרי גרוגרות, שקמים, עבודה או אהבת אמת? |
|
||||
|
||||
פרויד כבר אמר שמה שצריך לו לאדם זו עבודת אמת ואהבה ללא אשמות יתר. גם טולסטוי באחד מסיפוריו הקצרים מציג השאלה מה כבר צריך לו לאדם? רק שממש כמו איילים צמאים שבאים ללגום מים בנהר, ובדרכם להשבעת צרכיהם אורבים טורפים למיניהם, כך לגבי האדם. צרכים בסיסיים ודרכך להשגת המובן מאליו, עשוייה לזמן לדרכך את בעלי העניין למיניהם, ומכאן גם התלאות והתלאובות. חלק מהעניין הינו גם יצירת מחסורים למיניהם, כלומר פיקוק נתיבים באופן מלאכותי. הגברת צמאונך הופכת אותך לפחות זהיר לאותם המעונינים להשיג דבר או יותר במרמה. |
|
||||
|
||||
היא כזו שממצה את כישוריך. השקעת כמות נתונה של מאמץ ב-N יכולות משיגה יותר תפוקה ליחידת זמן מאשר השקעת אותו מאמץ ב- K-N יכולות בהן אתה פחות טוב. כך, אתה משיג יתר יעילות עבור השקעת מאמץ ביכולות בהן אתה עדיף. מכאן, שמימוש עצמי, דהיינו הן פיתוח והן מאמץ המוקצה לקבוצת יכולותיך העדיפות מלכתחילה, הינו בעל יתכנות גבוהה יותר. כך, מימוש עצמי הופך אותך למועיל יותר הן לעצמך והן לסביבתך. פעילות שלא לפי עקרון המימוש העצמי, כלומר בניגוד לטבעך, הופכת אותך, אם להשתמש באנלוגיה שפינוזיסטית, למעין כדור ביליארד שהוסת עקב השפעות שונות ממסלולו המיועד. תהליכי סאוב ועוינות יתר חברתיים, מכוונים אמנם בדיוק לזאת: להסיתך ממסלולך הטבעי. מכיוון שמסלול לא טבעי של הפרט אינו משתלם גם לסביבה החברתית, הרי מדובר בתהליכי רגרסיה חברתיים, בהם רק השמאן, המיסטיקן או כוהן השקר משיגים מטרתם, שהיא כווץ כלכלי, כווץ רווחה אזרחית, ועריצות. השאר נענשים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תיכף תגיד לי שגם ''להופך'' זו לא מילה. וגם הפועל השימושי ''להתחצות''. ד''א, אם כבר, מילה היא נקבה, ולכן השימוש ב''זה'' אינו נכון. |
|
||||
|
||||
טעות. הפירות והירקות, בעונות הטבעיות שלהם, מצוינים, מלאי טעם וניחוח. עונת העגבניות היא בקיץ מי שמתעקש לאכול עגבניות בחורף, יאלץ ליבא אותן מצידו השני של העולם או להסתפק בעגבנית החממה שלא שזפתן השמש ולא מיצתה את טעמיהן. |
|
||||
|
||||
אגבניות השרי גדלות גם בחממות והן בדרך כלל מתוקות הרבה יותר מעגבניות רגילות, הן טופלו בהנדסה והיום הן גם נותנות הרבה יותר פרי מבעבר. זכור לי כי בפעם האחרונה במילואים הביא אחד המפקדים ארגז מהמושב שלו שדי עשה צרות לרובינו (אתם יודעים מה קורה כאשר מחסלים קילו אגבניות בשעה?) מה שבטוח שהטעם היה מעולה. |
|
||||
|
||||
כמי שכמעט נולד בארץ יש לי זכרונות נהדרים מתקופת האביב קיץ בעיקר בגלל האבטיחים הנהדרים שגידלו בארץ במשך השנים פתחו זנים חדשים ושיפרו איכויות כולל אבטיחים ללא גרעינים, הכל היה נהדר עד לפני כ-5 שנים ואולי יותר האבטיחים התחרפנו לגמרי המרקם הפך להיות ספוג ליפה הצבע בקושי אדמדם מרכז האבטיח דומה למסננת מלאה גרעינים שלא התפתחו בקיצור הרגתם לי את הפרי/ירק שסימל עבורי ואולי עבור עו כמה ישראלים כמוני את ישראל בעונת הקיץ תחזרו אחורה תעשו אופס ותחזירו את האבטיחים הנהדרים של פעם יוסי |
|
||||
|
||||
מעניין אילו תעצומות של רוע לב צריך אדם כדי לחבר ''נכים'' עם ''ליטרת בשר'', באותו משפט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |