בתשובה לאנטילופה, 25/12/08 12:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משה כתב: "אם היית מתחתן בקפריסין, ולאחר מכן נולדים לך ילדים, ועוברות להן 20 שנה, והבן או הבת שלך יבואו להינשא כדת משה וישראל, או אז אתה במעשה הטפשי שלך, תגרום לו צרה צרורה, וכל מערכת ההתפתלויות שאותה אתה עברת, תהיה פסיק קטן מול הצרות הענקיות שאתה היית גורם לבנך או בתך[...]". ואני שואל, בהינתן שהיהודיה עימה מתחתנים היא יתומה ללא אפוטרופסים, על אילו צרות מדובר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי אין מניעה הלכתית לכך ולא יהיו שום צרות, אם תחיה בסביבה דתית/חרדית כנראה שתחשב לבעל מעמד חברתי מפוקפק, אך לא פסול חיתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי3 שהדתיים מודאגים מנישואים אזרחיים1 בגלל שהם מלווים בגירושים אזרחיים2. ---- 1. המוכרים, דה פקטו, מבחינה דתית. 2. שאינם מוכרים, ולכן כל ילד שיוולד לאחר הגירושים האזרחיים יחשד כממזר. 3. לפני הרבה שנים, בתור לטלפונים הציבוריים באוניברסיטה, שיחה שלא יועדה לאוזני - אבל שעמם לי מספיק כדי לצוטט. עד כאן הדיסקליימר, אבל הטיעון נשמע לי הגיוני להפליא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא יצא לי לשמוע על גירושים אזרחיים בישראל. אמנם נמבחינה תיאורטית-משפטית אני לא רואה סיבה שלא יכירו בכך (וגם יש פסק דין של ברק מלפני שנתיים בערך שניתן לפרש בדרך מסוימת כבסיס לתמיכה בכך)1 אבל למיטב ידיעתי ישראלים-יהודיים שהתחתנו בנישואים אזרחייים ורוצים להתגרש, אכן עוברים ברבנות. 1האם הייתי יכולה להסתייג יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שכדאי לי לחפש מקורות יותר אמינים. ---- יוסי, ממהר להרים דגל לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח גרושים אזרחיים *בישראל*. בואי ניקח מקרה היפוטתי (אבל לא בלתי אפשרי) של זוג ישראלים החיים באחת מארצות הנכר. הם נישאו שם בנישואין אזרחיים בפני הרשויות המוסמכות של אותה מדינה. הם שמרו על אזרחותם הישראלית, ואפילו הקפידו לבקר בארץ באופן שוטף, ולעדכן את מעמדם במרשם האוכלוסין ל"נשואים". כעת הם מתגרשים בארץ מגוריהם, בפני אותו גורם שהשיא אותם (בבחינת הפה שאסר הוא הפה שהתיר). האם מדינת ישראל תכיר בגרושיהם? אם לא, האם מדינת ישראל תעמיד לדין באשמת ביגמיה את מי מהם שינשא שוב (כחוק!) במדינת מגוריו אם וכאשר ירצה לשוב ארצה עם בן זוגו (החדש)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לגירושים אזרחיים של ישראלים, כמובן. זו לא שאלה כל כך קלה, ואם יש לה תשובה אז אני לא יודעת מהי. יכול להיות שלצורך רישום במרשם האוכלוסין הישראלי ולצורך אי-העמדה לדין בעבירת הביגמיה או תביעת מזונות הגירושים האזרחיים של זוג ישראלים מישראל שנישאו בנישואים אזרחיים יוכרו, אבל אם הם ירצו להנשא לאדם אחר, הם לא יוכלו לעשות את זה בישראל. העניין בדוגמא שלך, שאם מדובר בזוג שגר במדינה זרה, ומנהל את החיים שלו שם בלי זיקה לדת, ומתחתן ומתגרש שם, למה יש רלוונטיות לחוק הישראלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שיש לא מעט ישראלים החיים במדינה זרה, מנהלים שם את חייהם בלי זיקה לדת, מתחתנים ומתגרשים שם, ובכל זאת שומרים על אזרחותם הישראלית, על זיקה לישראל, וחלקם אפילו, לא יאומן, שבים הנה בשלב כלשהו של חייהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הטלתי ספק בקיומם של ישראלים שחיים בחו"ל, שומרים על אזרחות ישראלית ובעלי זיקה לארץ. אבל אם הם מתחתנים ומתגרשים בחו"ל וממשיכים לחיות את חייהם שם, למה יש רלוונטיות לשאלה מה קובע החוק הישראלי1 בנוגע לנישואים וגירושים? השאלה רלוונטית רק אם מי מבני הזוג הגרושים ירצה לחזור לישראל ולהנשא כאן בשנית. במקרה כזה, כמו שכבר אמרתי, נראה לי שהוא/היא לא ת/יוכל להנשא דרך הרבנות, אבל נראה לי גם שאם הוא/היא /ת/ירצה להנשא בשנית (בנישואים אזרחיים) לא יעמידו אותו לדין בגין ביגמיה. בהחלט ניתן להכיר בסטטוס מסוים לצרכים אחדים (למשל לעניין הדין הפלילי, לעניין תביעות אזרחיות, מזונות וכדומה) ולא להכיר בו לצרכים אחרים (למשל עבור הרבנות, בגלל ספק קידושים, חשש ממזרות וכיוב'). 1אני מתעלמת לצורך העניין כרגע מהמשפט הבינלאומי הפרטי והכללי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |