בתשובה להאייל האלמוני, 18/12/08 17:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רוב מכריע של האנשים בארץ לא זוכרים בעל פה את ישעיהו ט, י"ט. לכן אם הייתי גולש בפורומים של ynet (בתור דוגמא) ומישהו היה מצטט את הפסוק הזה, הייתי משוכנע כמעט לחלוטין שהוא חיפש את התשובה בגוגל. אבל משתתפי האייל הם ברובם אנשים משכילים בהרבה מהממוצע, ובעלי ידע קולקטיבי פנומנלי. כך שאני בהחלט מוכן להאמין שהשוטה זוכר את הפסוק הזה בעל פה. (או את כל ספר ישעיהו. או את כל התנ"ך. כבר מזמן הפסקתי להתפלא) עכשיו מובן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השוטה? השוטה לא קרא בתנ"ך מאז כיתה ב' (1878). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שכשהשוטה היה בכיתה ב' עוד לא כתבו את התנ''ך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא ? מי את חושבת הציץ מעבר לכתף בשעה שהפסוק נכתב ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אין מה להתפלא. ספר שאתה בעצמך כתבת והוא הפך ללהיט כזה? הגיוני שתזכור בע"פ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דודי, חילוני קנאי אגב, נהג לדעת את כל חמשת החומשים בע''פ. הוא ניסה פעם ללמד אותי, אבל זה הסתיים בפסוק הראשון (בהגיה תימנית כבדה). הסתפקתי בלימוד פרק א' בישעיהו בע''פ בעברית ממוצעת, כטוב ליבי בשמירה בצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? אני צריך להסתכל בת"ז כששואלים אותי לשמי. (לקראת הבגרות בספרות, קצת לפני סוף המאה התשע עשרה, למדתי בע"פ כמה אלפי שורות של יהודה הלוי וביאליק. יום לאחר הבחינה הייתי שוב לוח חלק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך מהר נכנס ביאליק לבחינות הבגרות? כי עד כמה שאני זוכרת בסוף המאה ה-19 הוא רק התחיל לכתוב, ואת השירים שלו אותם לומדים לבגרויות הוא כתב רק בתחילת המאה העשרים. מצד שני, מה אני יודעת. אני תוצר של מערכת החינוך הישראלית של סוף המאה העשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ביאליק זה לא ההוא שכתב את האודיסיאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאול טשרניחובסקי. (יעקב לונדון כתב את אודיסיאה בצפון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וארתור סי. קלארק כתב את אודיסיאה בחלל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנט קלארק כתב את ''סופרמן, חיי ניטשה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטשה כתב את ''כה אמר זרטוסטרה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כתב את זה על עורות של שבעת אלפים פרים לבנים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קטע כזה של דתיים, אין מה לעשות נגד זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של פרים דתיים? חשבתי שהם דווקא טיפוסים חילוניים למשעי בדרך כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חילונים, חופשיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרים חופשיים? הם לא מגודרים במכלאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הדתיים שבהם, מטעמי מצפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דתיים מטעמי מצפון? ואני לתומי חשבתי שהדת היא תחליף למצפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדת היא תחליף לאופיום (אם כי לא באותן האיכויות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי דת, ניסיתי אופיום. זה לא באמת תחליף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה צוחק, אבל ליתר ביטחון אני רוצה לומר שזה ממש לא נכון. אני מכיר אנשים דתיים שמתחבטים בשאלות מוסר ומצפון ושזה מרכז הווייתם. בזמן האחרון אני קורא שוב בכתבי הרב סולבייצ'יק. בעבר לא התחברתי אליו, והיום אני לא מבין כיצד יכולתי להיות כל כך אטום לעוצמה של האיש. ברשותך, אני מעתיק לכאן קטע מתוך אחת הערות השוליים הראשונות ב"איש ההלכה". סתם, כי אני נהנה ממנו כל כך: "...הדעה השולטת עכשיו ברשות הרבים של אישי הדת, בין בחוגים פרוטסטנטיים ובין ביהדות הליברלית והקונסרבטיבית האמריקאית, כי חווית הדת היא פשוטה ביותר, ואין בה לא מן התסבוכת הרוחנית המצויה בתודעת התרבות הרוחנית ולא מן הזעזועים הנפשיים ולא מן החבלים והמכאובים הכרוכים בהתפתחותה ושיכלולה של האישיות הרוחנית שבאדם. השקפה פופולרית זו אומרת, כי החוויה הדתית נוחה ומתוקנת, רכה וענוגה; הרי היא נחל עידנים למר רוח ומי מנוחות לקשה יום. האדם 'הבא מן השדה עייף' – מן שדה מערכות החיים ומלחמתם, מן הרשות החילונית המלאה והספוגה ספקות וחששות, הכחשות והזמות, התנגשות והאבקות – מתרפק על הדת כתינוק על אימו ומוצא בחיקה "מקלט ראשו, קן תפילותיו הנידחות", נוחם על אכזבותיו וייסוריו... כמדומני, שאין צורך בביאור הזיוף, שמוכח שמתוכה של השקפה זו. ראשית כל החרג הרומנטי כלפי בריחה מרשותה של הדעת והבעיטה במרותה של ההכרה המדעית האובייקטיבית...[תורות רומנטיות] שמתוכן בוקעים ועולים בצורות שונות קידוש החיוניות והאינטואיציה, הערצת האינסטינקט והשאיפה לשלטון, אידור החיים האמוציונאליים האפקטיביים והסובייקטיביות הנוזלת והשוטפת...הביאו אנדרלמוסיה והשחתת האדם לעולם. האדם המשתחרר מן העקרון הרציונאלי והפורק עול הדעת האובייקטיבית מעל צווארו, סופו לקצץ בנטיעות ולהחריב סדרי בראשית. ולפיכך נוח לה לדת להתאחד עם הדעת ההגיונית הבהירה והמלובנת – אף שלעיתים תכופות מתנגשות הנה אהדדי – מלתנות אהבים עם השקפות מעורפלות ומסתוריות, המגששות באפלת ההוויה בלי אבוקת המדע האובייקטיבי, וחושבות, כי חדרו לכבשנו של עולם. ושנית, כל עצמה של השקפה זו על הדת בשקר יסודה. התודעה הדתית...אינה כה פשוטה ונוחה, אלא כלפי לייא, מסובכת וחמורה ומפותלת ביותר. במקום שאתה מוצא תסבוכתה, אתה מוצא גדולתה. החוויה הדתית היא מראשיתה ועד סופה אנטינומיה ואנטי-תטית. מטיחה היא תודעת איש הדת דברים כלפי עצמה ומתחרטת, באה בטרוניה על כמיהותיה ושאיפותיה ומשתקעת בהן, מהרהרת אחרי מידותיה ובועטת בהן, אבל גם משתעבדת להן. יש בה מן המשבר הרוחני, מן הירידה והעלייה הפסיכית, מן הסתירה של אישור ושלילה, של הכחשה עצמית ואישור עצמי. האידאות של חיי שעה וחיי עולם (זמניות ונצחיות), ידיעה ובחירה (הכרחיות וחופש), אהבה ויראה (העריגה לד' והבריחה מהדר גאונו)...אין הדת מהווה לכתחילה מקלט של חסד ורחמים למאוכזבים ולמיואשים, ונחל עידנים למדוכאי הרוח, אלא מערבולת גועשת וסואנת של תודעת האדם על כל משבריה, מכאוביה וחבליה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי אתה (הוא) פשוט רומנטיקון מיוסר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לרב, נראה לי שהפסקה השנייה בציטוט שהבאתי, שמעלה על נס את "אבוקת המדע האובייקטיבי" מול "השקפות מעורפלות ומסתוריות", שוללת את האפשרות הזאת בדיוק. בנוגע אלי - אני רומנטיקון? אני, שססמתי הייתה מאז ומעולם "העובדות ורק העובדות"? אני אדיש לחלוטין לקסמי הנשים, ללבלובן של עלמות צעירות ונאות, להינץ שדיהן של ריבות זקופות-גו הנקרות בדרכי. הב לי אלקטרונים וברירה טבעית והרף לך מהזיות וחלומות רומנטיים. מיוסר, זה כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל סקס אצלך[*]. אוף. המשך יבוא, אינשאללה. [*] בראי דתי זה דווקא מובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר התרגשות אסתטית, אני חושב. מיסודות הרומנטיקה (אכן, בניגוד לסקס ממשי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל סקס *אצלו*? הוא הרי הגיב לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הוא לא אמר שאתה רומנטיקן סטרייט בהכרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכותי הלבביות לנישואייך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, היה נדמה לי ששינית את שם המשפחה שלך. כנראה שבת מגמילה או משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שינית את שם המשפחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי רציתי להיות אלמונית לרגע (ו''עפרונית'' זה שם פרטי. כמו מדונה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה קשור לחשמנית על מונית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא באמת ניסית להיות אלמונית. השארת כתובת דואל ואת העלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שעשה אותה אלמונית. בתגובה לה הגבת העלמה לא השאירה כתובת דוא"ל (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע של רצינות, במטותא: הקטע ההוא באמת מרשים אותך? לי הוא נשמע כמו אפולוגטיקה ירודה. (כן, האדם דתי אינו פטור מספקות והוא מסוגל לחשיבה רציונלית בתחומים שונים של חייו. וואו!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה הזאת נכנסה לי באמצע, בין שתי הפיסקאות שהעבירו את מה שרציתי. בכל מקרה, הציטוט שלי כנראה עושה לו עוול, כי הוא מבלה את המשך הספר בעיסוק בנושאים האלה. זה לא שזה מה שיש לו להגיד על הנושא. לא הולמת אותך, הרצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הינץ שדיהן? פדופיל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כזה על השמשה האחורית של האוטו: "פדופיל - אבל לפניך". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |