 |
לא בטוח למי אתה מתכוון, אבל אולי מדובר באבי הביהביוריזם ווטסון. את הציטוט מצאתי בוויקי "תנו לי ילד בעולם, ואוכל לעשות ממנו כל שארצה", הגם שאני איני זוכר אותו מקריאתי בעבר.
כל שארצה כולל ארכי נבל ורב מלאכים, גאון ומפגר...
בכל מקרה, רציתי להעלות את תכונת הסקרנות כדבר הכרחי לגאונות כפי שאני מבין אותה. סבורני שרוב האנשים שמישהו יציינם כגאונים הם אנשים שתרמו חידוש כלשהו לתחומם באותה העת. נראה לי שכדי לחדש משהו בנושא כלשהו, יש צורך בסקרנות לגבי אותו נושא.
ועכשיו עולה שוב שאלת הטבע-טיפוח. עד כמה סקרנות היא תכונה מולדת ועד כמה היא טעונת טיפוח?
אפשר לדמות שני אנשים, אחד בעל כישורים גבוהים וסקרנות מעטה, ואחד בעל כישורים סבירים וסקרנות רבה. שניהם עוסקים באותו התחום. הסקרן בוודאי ינסה ניסויים רבים (בהיעדר הגבלה מערכתית חמורה) מהם יפיק צירופים רבים שאת חלקם יזהה נכונה כמוצלחים וחשובים, ואילו זה שאינו סקרן יפנה בעיקר לביסוס איטי ורוטיני של התחום בו הוא עוסק.
עוד תכונות שאפשר לתהות עליהן הן כושר הבחנה ודימיון. סקרנות לבדה בוודאי לא תעבוד...
אני תוהה מה ניתן לומר על דמויות רבות חשיבות מתחומים שונים בזמנים שונים כמו סוקרטס, לאו-צו, ארכימדס, דמוקריטוס, ניוטון, גאוס, איינשטיין...
יש אף לשאול האם יש משהו בתרבויות ובזמנים שהם חיו בהם שסייע לביטוי שלהם? האם יש משהו מסוים במשפחות שלהם - חינוך או גנים? או איזשהם אירועי מפתח שדחפו אותם?
למה יון העתיקה הייתה מבריקה כל-כך, ואילו רומא הייתה יציבה כל-כך? מה עם הסינים? איפה הגאונים השחורים? איפה הגאונות? האם זמננו "זוכה לבום של גאונות" ואם כן למה? האם מערכות החינוך השונות (בגסות, בלי להתחשב בזמן: אליטיזם לעומת דמוקרטיזם) של ארה"ב ואירופה מפתחות יותר גאונים או פחות? ואולי מדובר בסוגים שונים של גאונים? ואולי גאונות היא תלוית מערכת?
בכל מקרה, למרות כל העניין שהם מעוררים, והמוקדים השונים שהם חושפים, דיוני גאונות נראים לי בעיקר כאתנחתא מבדחת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש