בתשובה ליהונתן אורן, 04/12/08 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל דווקא תהליך ה-"גילוי המדעי" משחק תפקיד לא משמעותי בתפיסה המודרנית (והפוסט-מודרנית) של המדע, וגם אלה המקבלים ללא ערעור את קיומה של מתודה במדע, מדגישים את תפקידה ככלי לאישוש והפרכה של טענות ותיאוריות, ולא בניסוחן. למה הרעיון של מדע הצברי עומד בסתירה לכך? כלומר, אלא אם אתה מתייחס לתפיסות באמת נאיביות ומיושנות של צבירת ידע (נניח, לבייקון), אז נדמה לי שאין קושי עקרוני ליישב בין "מהפכות מדעיות" לבין צבירת-ידע-הדרגתית. למשל, בדימוי הפופריאני שהמשיל התקדמות מדעית לשיוף גוש שיש, יש אלמנט של התקדמות הדרגתית בדמות אלמינציה של רעיונות שגויים, וגם אצל קון - למרות שאצלו זה קצת יותר בעייתי - פרדיגמה חדשה אמורה לפתור (או לאיין) בעיות שהתגלו אצל (או בזכות) קודמותיה, והקבוצה של אלה רק הולכת ומתרחבת עם הזמן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לתפיסות אינדוקטיביות מסורתיות של צבירת ידע, אבל אני לא חושב שהן עברו מהעולם. נדמה לי שרוב המדענים וחלק נכבד מהפילוסופים (וחשוב יותר: חלק נכבד מהמתדיינים באייל!) מחזיקים בהן. הפרדתי בין התפיסות האלה לבין אלו של פופר, קון (וקאנט). וחוץ מזה, אני מסכים שגם פופר וגם קון מדברים על התקדמות, אבל הם ממש לא מזהים התקדמות עם צבירת ידע הדרגתית (אצל קון צבירה כזאת קיימת רק במדע הנורמאלי עד המהפכה הבאה, ואצל פופר התקדמות בצורת צבירת ידע הדרגתית לא קיימת בכלל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |