בתשובה ליהונתן אורן, 04/12/08 9:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהמשך לקו המחשבה הזה, אני חושב שיש כאן עוד משהו מעניין. נראה לי שקבלת מושג הגאון מחייב אותנו לדחות אפיסטמולוגיה מסוג אחד לטובת אחרות. מושג הגאון מגיע אלינו מהרומנטיקה, והנאורות הקלאסית צריכה, לדעתי, לדחות אותו. בתפיסה האינדוקטיבית הקלאסית המדע הוא מתודה מובנית - אוסף כללים, שבעיקרון כל אדם יכול להשתמש בהם כדי להגיע לתוצאות אמיתיות. אדם יכול להיות מוכשר יותר או פחות, להשקיע בבירור האמת יותר או פחות, אבל הכללים הם אוניברסאליים. כאן אין מקום מיוחד לגאון, ומושג הגאון אפילו יוצר בעיה כי הגאון לא נסמך על הכללים המקובלים כדי להגיע למסקנות והוא גם חותר תחת הרעיון של מדע הצברי שבנוי מתגלית ואחריה עוד תגלית באופן מסודר. מושג הגאון מגיע חזרה לנאורות רק כשאנחנו מפרידים בין העולם לבין התפיסה שלנו אותו וטוענים שהם אינם זהים. במקרה כזה, הגאון יכול להציע רעיונות חדשים שישנו את ההסתכלות שלנו על העולם ויגרמו לנו להשליך את הרעיונות הישנים. אז אם אנחנו חושבים על המדע כממדל את העולם באמצעות צבירת תוצאות ניסויים והכללות מהם, אין מקום למושג הגאון. אנחנו חייבים להיות קנטיאניים/פופריאנים/קוניאניים וכולי בשביל לחשוב שיש כזה דבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל דווקא תהליך ה-"גילוי המדעי" משחק תפקיד לא משמעותי בתפיסה המודרנית (והפוסט-מודרנית) של המדע, וגם אלה המקבלים ללא ערעור את קיומה של מתודה במדע, מדגישים את תפקידה ככלי לאישוש והפרכה של טענות ותיאוריות, ולא בניסוחן. למה הרעיון של מדע הצברי עומד בסתירה לכך? כלומר, אלא אם אתה מתייחס לתפיסות באמת נאיביות ומיושנות של צבירת ידע (נניח, לבייקון), אז נדמה לי שאין קושי עקרוני ליישב בין "מהפכות מדעיות" לבין צבירת-ידע-הדרגתית. למשל, בדימוי הפופריאני שהמשיל התקדמות מדעית לשיוף גוש שיש, יש אלמנט של התקדמות הדרגתית בדמות אלמינציה של רעיונות שגויים, וגם אצל קון - למרות שאצלו זה קצת יותר בעייתי - פרדיגמה חדשה אמורה לפתור (או לאיין) בעיות שהתגלו אצל (או בזכות) קודמותיה, והקבוצה של אלה רק הולכת ומתרחבת עם הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לתפיסות אינדוקטיביות מסורתיות של צבירת ידע, אבל אני לא חושב שהן עברו מהעולם. נדמה לי שרוב המדענים וחלק נכבד מהפילוסופים (וחשוב יותר: חלק נכבד מהמתדיינים באייל!) מחזיקים בהן. הפרדתי בין התפיסות האלה לבין אלו של פופר, קון (וקאנט). וחוץ מזה, אני מסכים שגם פופר וגם קון מדברים על התקדמות, אבל הם ממש לא מזהים התקדמות עם צבירת ידע הדרגתית (אצל קון צבירה כזאת קיימת רק במדע הנורמאלי עד המהפכה הבאה, ואצל פופר התקדמות בצורת צבירת ידע הדרגתית לא קיימת בכלל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |