בתשובה להעלמה עפרונית, 22/11/08 11:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, שאלת ההבהרה שלי לא הועילה, אז אני אסתכן בלענות סרק. כפי שמזכירים לפעמים בדיונים מהסוג הזה, אנשים שונים מעדיפים סוגי יופי שונים. נראה לי חבל להתאמץ ולסבול כדי לשאוף ליופי ממוצע. המעניין הוא שלדעתי זה לא סימטרי לשמנה-מעל-הממוצע שעושה דיאטת הרזיה. גם היא מוזמנת לקחת בחשבון שיש מי שהמידות הטבעיות שלה ייראו להם יפות יותר. אבל משקל-יתר (אפשר להוסיף מרכאות) נתפס בחברה שלנו כמידה שלילית, וכמנוגד לא רק לטעם הרוב אלא גם לאידיאל, ואולי גם כבעייתי בריאותית. ואילו תת-משקל (אפשר כנ''ל) לדעתי לא נקשר לתדמית שלילית שכזו, להפך (כל עוד לא חושדים שאת אשכרה אנורקטית). ולכן אני יכול להבין את המתאמצות (ומתאמצים) לרזות, גם אם אני הייתי אולי בוחר אחרת, יותר מאשר את המתאמצות (ומתאמצים, אם יש כאלה) להשמין. ואולי מה שאת אומרת הוא שהחותרת-להשמין רוצה להיראות טוב לא בשביל למצוא חן בעיני אחרים, אלא כדי להתאים לאידיאל היופי שלה בעיני עצמה, בלי קשר למה אחרים חושבים. גם זה חבל בעיניי, אפילו יותר, אבל אין לי משהו מועיל לומר יותר מכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט יכולה להבין את מי שתשאף למראה ממוצע, כזה שלא יגרור אחריו תגובות. אבל זה לא קשור רק לשאיפה אל הממוצע. בגיל מבוגר הורדה במשקל מבליטה קמטים, במשקל מסוים את נזקקת לחגורות דרך קבע או שהבגדים כבר לא מונחים יפה על הגוף.באופן אישי, אם אני אגיע למצב שבו אני אהיה שלושה-ארבעה קילו *פחות* מהיום, אני אנסה להעלות אותם בחזרה. יש רזה-יפה ויש רזה-לא יפה. אני לא טורחת לאכול כדי להיות במשקל ממוצע, אני משתדלת להקפיד שלא לרדת מתחת לספקטרום שאני חושבת שגורם לי להראות טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מלהבין בעניני משקל דיאטה, אבל נראה לי שהתשובה נמצאת בגוף השאלה. כל מי שסיפר שנזקק לדיאטת השמנה (כולל אתה) גם סיפר בגאווה איך לא טרח לעמוד בה. אני לא רואה תגובות דומות מצד מי שנדרש להוריד משקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, אני נזקקתי כמה פעמים לדיאטת הרזיה ולא טרחתי לעמוד בה. מאידך גיסא, שמחתי מאוד כשירדתי בכל זאת למימדי הטבעיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חושב שחלק מן ההצדקה העצמית של שמנים מתאדה ברגע שמודים שהשמנה (ולו רק במעט מעל הממוצע) היא סיכון בריאותי ללא שום קשר עם הקשרים של אסתטיקה ותדמיות של אסתטיקה. ב. עוד הבדל מסמן בין שמנים הרוצים לרזות לבין רזים הרוצים לרזות הוא בתחום ראיית מציאות. אדם שמן המצליח באמצעות דיאטה קיצונית לרזות מאוד אינו מוצא עצמו בדיוק במקום ממנו ניסה להחלץ (מקום בו גם הרפואה המקובלת וגם הסביבה המעדיפה אסתטית את הרזון מגנים אותך). זה בדיוק מה שקורה לאנורקטים. ג. גם אני חושב שהנסיון להשוות בין דיאטת הרזייה לדיאטת השמנה אינו הוגן כלפי השמנים. כל האבולוציה היא נגד השמנים. האבולוציה בנתה את האדם בסביבה של רעב מתמיד ומחסור. לכן נטעה בו עדיפות מורשת למזון מתוק ושמן ונטייה ביולוגית להשמנה. העובדה שהאנושות (או חלקה לפחות) מצאה עצמה לפתע בעידן של עודף מזון יוצרת אצל השמנים בעיה קשה מאוד של התנגשות בין הרציונל והביולוגיה. אצל אנשים עם נטייה אינהרנטית לרזון אין את ההתנגשות הטראגית הזו. הם אינם שונים מאנשים עם משקפיים. עליהם פשוט לחיות במשטר מסויים שבודאי היו מעדיפים בלעדיו. אנורקסיה אינה נובעת מבעיה ביולוגית של תפקוד מנגנון הרעב והתאבון, אלא מבעיות של המוח ותפיסת המציאות. אבדן התאבון הוא תוצאה של המחלה ולא סיבתה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |