בתשובה לאיציק ש., 16/11/08 21:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא מתי "הניסיון ושיקול הדעת" הן מעלות (למשל בתפיסת קו ובמשימות שמירה) ומתי לא (למשל לפני קרב של מעטים מול רבים). הגילים ה"גריאטריים" של 35-45 מציבים את הבעיה במקום שאינה. גם לוחמים בני 20 שהם כבר בעלי משפחות מגלים נכונות פחותה להילחם וליהרג עבור הזולת או המולדת מאשר ח'ברה צעירים בני 18. בכלל אני רוצה לומר שוב ששאלת המעבר לצבא מקצועי אינה שאלה של אופטימיזציה של היכולות הצבאיות של ישראל. היא שאלה של נחיצות וחוסר ברירה. האם אופציית צבא הקבע אינה האפשרות הפחות גרועה בארסנל האפשרויות? האם ישראל אינה מתקרבת למצבן של ארה"ב בשנות ה-60 ובריה"מ בשנות ה-80 בהן היה שירות חובה אך פחות מ-50% שרתו למעשה, מה שיצר סלקציה שלילית ותסכול מובנה אצל המשרתים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שאתה צודק. בדיון אחר כתבתי שבעיות הצבא שאנחנו דנים בהן נגזרות מהבעיה הפוליטית: המדינות כלפי השטחים, הפלסטינאים ומדינות ערב השכנות מאז 67 אבל למעשה מאז 73 . אני מזכיר את היועץ לעניני תקשורת של רבין- שכחתי את שמו- שסיפר פעם על שיחה עם רבין.רבין אמר לו בהקשר לתהליך אוסלו, שמדינה לא יכולה להלחם כל כך הרבה שנים. התוספת שהוא לא אמר אבל אני מוסיף: המדיניות שלנו היתה מוכנה לקבל מהפלסטינאים רק כניעה (אצל הממעיטים קבלת תכנית אלון למשל, אצל המרחיבים, קבלת זכות העם היהודי על כל ארץ ישראל). הנכונות של בוגרי התיכוניים להתגייס לשרות ואף לשרת ביחידות קרביות, איננו דבר המובן מאליו והיכול להמשך ללא סוף. אז אפשר היה לדחות את ההתמודדות עם הבעיה בגלל העליה הרוסית והיותם של הכיפות הסרוגות מעוניינים במלחמה על ההתנחלויות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |