בתשובה לאיציק ש., 16/11/08 5:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התייחסתי במיוחד למשפט הזה: "ארנדט אינה כופרת באשמה של אייכמן באחריות על תיאום פעולות ההשמדה והביצוע הנימרץ והאמונה בחשיבות המבצע שהיתה בו. זה מתבטא במישפט האלמותי שלה-הבאנליות של הרשע.". אני דווקא זוכר שהיא מתייחסת אליו כאל מישהו שכמעט ואפשר לומר שלא היה מודע למשמעות מעשיו. אפשר שאני טועה, אפשר שגם האחרים פה טועים. אני כן מציין, שנראה שהזכרון שלך מהספר שונה מאוד משל האחרים. אולי אתה צודק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: קראתי את הספר די מזמן ומה שאני זוכר שהוא בנוי על כתבות ששלחה לניו יורקר. אני מסכים איתך שהיא כפרה בתפיסת אייכמן כשטן ואחראי העל על השמדת היהודים. לגבי גימוד תחושת השליחות והאחריות של אייכמן לביצוע הפתרון הסופי ("לא היה מודע למשמעות מעשיו"): לא כך התרשמתי מהספר. יתכן שהיו מקומות בהן התייחסה למנטליות שלו כפקיד חרוץ. היא לא התעלמה מההתמסרות שלו למטרה הסופית שהוגדרה בועידת ואנזה- אייכמן היה שם. האם היא טוענת שהוא לא היה מודע שהוא מתאם את הביצוע של השמדת יהודי אירופה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא פחות או יותר אומרת שהוא היה ביורוקרט שרצה לעשות מה שביורוקרטים עושים - לנהל את העבודה שלו בצורה היעילה ביותר, וזה בעצם היה הדבר שהניע אותו, ולא רשעות או שנאה מיוחדת. אה, כן. והיא גם מדגישה מאוד, לטעמי יותר מדי, את תפקידם של היודנראטים כמאפשרים את מכונת ההשמדה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |