בתשובה להמסביר לצרכן, 08/11/08 8:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה חוזר ומכנה את האנשים האלו (עמיר, היטלר) פסיכופתים, למה אתה מתכוון? באיזה מובן הם פסיכופתים? הרי אף אחד מהם לא באמת שמע קולות (כפי שקורה לחולי סכיזופרניה,למשל). מה אם אני מחזיק באידיאולוגיה (אידיאולוגיה במובן רחב, אפשר גם לומר מערכת אמונות), שאומרת שעל כל אדם שאני רוצח אני אקבל פרס בעולם הבא, ואני מאמין בעולם הבא, ואני מאמין שהתועלת האישית שבפרס עבורי רבה מהסבל שיגרם לנרצחים (על פי איזה תחשיב תועלתני מוצלח), ואני מחזיק באמונות האלו באופן עקבי רוב חיי הבוגרים, ואני יודע לנקוט באמצעים הרציונליים היעילים ביותר כדי לממש את התכליות שלי, כפי שמערכת האמונות שלי מכתיבה. מי ה'פסיכופת' פה, אני או האידיאולוגיה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי רק בני אדם יכולים להיות פסיכופתים ולא אידיאולוגיות. המין האנושי האנושי מצטיין בדרגה גבוהה יחסית (למינים אחרים) של אמפתיה ויכולת להזדהות ולהבין את הזולת (בפרט בני אנוש אחרים). נדמה לי שאצל פסיכופתים יש חריגה מן הנורמה כלפי מטה בתכונה זו. יכולתם להזדהות עם הזולת פגומה מאוד. לפחות לגבי היטלר הפסיכופתיה היא תכונה בולטת למדי. אם נעזוב לרגע את השרצים שהזכרת יש עוד וריאציות של יחסים בין רוצחים, אידיאולוגיות ופסיכופתיה. האידיאולוגיות בשמן רוצחים פועלים, אינן בהכרח רצחניות בפני עצמן. לנין תמך ברצח של חפים מפשע בשם האידיאולוגיה הקומוניסטית שהיא שיוויונית והומאנית ושואפת במוצהר לשיפור המצב האנושי עלי אדמות. גם אצלו אפשר לזהות סממנים "רכים" של פסיכופתיה. נראה שהוא היה אדם שהזדהה יותר עם רעיונות מאשר עם בני אדם. שפיכות הדמים הפכה למבול בימי יורשו שסבל מפגמים בולטים וקשים אפילו בקשריו האנושיים עם בני משפחתו ומקורביו. יש גם מקרים בהם מעשי רצח פוליטיים-אידיאולוגיים עשויים להיקשר לקוטב ההפוך של הפסיכופתיה, מעין עודף הזדהות עם הזולת ההופכת את סבל הזולת לאישי. יש את שלום שוורצבארד שרצח בפריז את הפוגרומיסט האוקראיני סמיון פטליורה ויש את ליאון צ'ולגוש האנרכיסט שרצח את נשיא ארה"ב מקינלי מתוך מחאה על סבלם של העניים המעונים. (מילותיו האחרונות היו "I killed the President because he was the enemy of the good people – the good working people. I am not sorry for my crime." [...] however, he did say [...] "I am sorry I could not see my father.) האלמנט הפסיכופטי האישי נחלש מאוד כאשר הנרצח עצמו הוא אדם האחראי באופן אישי ופוליטי למעשי רצח או סתם לסבל הזולת. למשל במקרה של שוורצבארד או כאשר ברוטוס רצח את יוליוס קיסר בשם אידיאולוגיית החרות הרפובליקנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסיכוזה מוגדרת כלקוי בתפיסת המציאות. כל מי שלא מסכים עם דעותי הפוליטיות הוא פסיכופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שבלבלתם בין פסיכוזה לפסיכופתיה. פסיכוזה היא עיוות בתפיסת המציאות. פסיכופתיה היא היעדר רגשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלת לדבר אלי ברבים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם- כל המגיבים בדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי למעלה שאני לא מבין בזה - הכל תחת הדיסקליימר של ספקולציה ואינטואיציה. אמרתי שנדמה לי שיש משהו משותף בין אחד שרוצח ילדות כי "בא לו" ואחד שרוצח זקנות כי "הן יהודיות" ושלישי שרוצח פוליטיקאים כי "הם שמאלנים". אין לי מושג איזה קול האנשים שרוצחים שומעים. מה שלדעתי עושה אותם פסיכופתים היא העובדה שהם לא שמועים את הקול שאומר: זה אסור! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כל רוצח הוא פסיכופת. יש עוד דברים שאסור לעשות: לשדוד, לאנוס, לגנוב או לעבור על המהירות המותרת. אני מניח שאי שמיעת הקול במקרים האלו לא הופכת אותך לפסיכופת? למה? הבעיה שלי היא שכשאתה אומר על מישהו שהוא פסיכופת אתה מסיר ממנו אחראיות מוסרית לדברים שהוא עשה. הפסיכופת אינו מסוגל לשיקולים רציונליים, והוא פועל נגד האינטרס של עצמו. תמיד ישנה מידה שבה הוא מנוכר למעשיו שלו. אני לא חושב שזה אפיון נכון של מרבית הרוצחים, ושל עמיר בפרט: הוא פשוט אדם רע בעיני, ובנוסף לזה שהוא רע, הוא אוחז באמונות שגויות על טבעה של המציאות. אותו הדבר לגבי היטלר. עמיר אינו פסיכופת, וזאת משום שהוא מאמין שארץ ישראל השלמה זה ערך חשוב מקדושת החיים, והוא פועל בהתאם לאמונות שלו. האמונה שארץ ישראל השלמה חשובה מחיי אדם היא אמונה מרושעת וכנראה גם אחת שמבוססת על שגיאות מטאפיזיות (כמו: יש אלוהים, לאלוהים אכפת מx וy, וכן הלאה). היטלר זה אותו הסיפור, עם שינויים קלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאם תקרא את שני הערכים שלהלן, תרצה לנסח את תגובתך מחדש ואז נוכל להמשיך את הדיון. פסיכופתיה [ויקיפדיה] פסיכוזה [ויקיפדיה] לגבי השגיאה המטאפיזית, אני לא השתכנעתי שהטענה "יש אלוהים" שגויה יותר מהטעה שזו שגיאה מטאפיזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מנומס להגיב להודעה מבלי להתייחס לתוכן שלה, ואני לא מעוניין להמשיך בדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טאגליין! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |