בתשובה לסמיילי, 08/10/08 14:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הדברים האלה לא קשורים להצעה שלך בדיון הנוכחי. לעומת זאת שינוי כמו שאתה מציע בצבא הסדיר משמעותו שינוי מקביל גם בצבא המילואים. זה חלק מאותה הצעה. 2. הנהג המקצועי לא נדרש לפעול תחת משמעת צבאית והוא רגיל לנהוג בכלי רכב אזרחיים נוחים ובשעות עבודה נורמליות במקום באיזה אביר מקרטע סביב השעון. אם תנסה לפתות אותו לבוא לצבא מרצונו תצטרך לשלם לו הרבה יותר מחמישה עשר אלף ₪. חוץ מזה, ברוב המקרים לתפקיד הצבאי אין מקבילה אזרחית. אתה לא יכול לגייס למילואים מנתח תצ"א, מפעיל מזל"ט, טנקיסט או חמש מטוסי קרב שעושה אותה עבודה באזרחות. השכר שתצטרך לשלם יהיה מה שהאיש יהיה מוכן לקבל כדי להתנתק מהעבודה ומהבית - וזה תמיד יהיה יותר מהשכר שהוא מקבל בעבודה. 3. קודם כל, יש לצה"ל כל מיני תרחישי חרום. אתה מדבר על איזה מין יום-כיפור פלוס, אבל ההיסטוריה מלמדת שברוב המקרים בהם מדינת ישראל נזקקה לגיוס מילואים גדול היתה לה היכולת לגייס ולצייד את הכוחות. כך היה במבצע קדש, בששת הימים, בשל"ג, בחומת מגן, בלבנון ב'. שנית, להגיע אל החיילים זה לא מסובך במיוחד; אגלה כאן עוד סוד צבאי קטן ואספר לך שיש לצה"ל מערכת פלאים שמחייגת אל הטלפון הנייד של כל חייל ביחידה ומודיעה לו שהוא מזומן בדחיפות, ויש לו עוד שתי מערכות שנקראות "רדיו" ו-"טלביזיה", שכשהן מתחילות לפלוט צרופי מלים מטופשים כמו "מלאכי שרת" ו-"חומץ איטלקי" אז חיילים יודעים שהם צריכים להתייצב. יותר מזה, במצב כמו שאתה מתאר הם יודעים שצריכים אותם אפילו בלי שאף אחד יגיד להם. גם במלחמת יום הכיפורים יצאו יחידות כבר ביום הראשון לשטח, למרות כל הבלגן. חוץ מכל זה, גם אם אנשים מצליחים להתייצב ולרדת לשטח רק ביום השלישי צה"ל צריך אותם. באותה מלחמה הדיכאון של דיין עם ההכרזות על החורבן וכו' לא היה ביום הראשון, כשהמצרים צלחו והסורים הגיעו לנפאח; הם היו בתשעה באוקטובר, אחרי הכשלון בהתקפות הנגד בשתי החזיתות בשמונה בחודש. גם מי שהתייצב שלושה ימים אחרי פתיחת המלחמה עוד היה נחוץ מאד מאד. חמישית אולי יגיעו בשעות הראשונות, אבל במהלך המלחמה יגיעו כמעט כולם וצה"ל יזדקק לכולם. 4. זו ההגדרה שלך; היא לא הכרחית. מאז ומעולם צבאות היו אחת הזרועות הביצועיות המרכזיות של ממשלות למיניהן גם בדברים שלא קשורים ישירות לבטחון, החל בבנין גשרים וכלה בחלוקת מזון. 5. אם היתה מרחפת על האוכלוסיה סכנת רעב. הייתי תומך בצעדים האלה. אגב, מי זה "ממכם"? אני ותשע הנשמות שלי? 6. גם זה צודק. אתה ואני והוא מקבלים תוחלת חיים של קרוב לשמונים שנה, ומתוכן אנחנו מוציאים בערך 3.75% על השרות בצבא. 7. המשפחה שלי לא הפסידה כסף (אני אישית התעקשתי לא לקחת כסף מההורים מרגע שהתחלתי לקבל משכורת מצה"ל, פרט להלוואה שלקחתי לקראת סוף השרות כדי לממן קורסים שרציתי לקחת באוניברסיטה הפתוחה). מה שקרה, ומה שקורה עד היום, הוא לא שהמשפחה "מפרנסת את החייל" כדבריך; מה שקורה הוא שהחיילים מסתפקים ברמת חיים נמוכה יותר במהלך השרות. הם (כמעט) לא נוסעים לחו"ל, לא מחזיקים רכב פרטי, קונים פחות בגדים, אוכלים פחות במסעדות, לא משלמים על חיבור לכבלים ועל עיתון יומי והצבא מספק להם את מרבית הצרכים השוטפים. לכן העלות למשפחה היא רק מה שנשאר אחרי כל אלה ואחרי שהחייל השתמש במה שהצבא כן נותן לו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא בהכרח. 2. למיטב זכרוני, גם 20 אלף קטן מ-30 אלף. 3. ברור, אבל בשביל זה קיים ה-100% של שירות המילואים. 4. כן, זאת ההגדרה שלי (ושל מי שקרא לצה"ל בשם שלו), והיא בהחלט לא הכרחית. 5. תמיד מרחפת על האוכלוסיה סכנת רעב, מספיק שלא תיתן להם אוכל... 6. כל אחד מעריך את העלות של הזמן שלו אחרת. את הערך היחסי של הכסף שהחלטנו להוציא אנחנו מעריכים אותו הדבר (כ-15% של הכסף של החלטנו להוציא). 7. מהבחינה הזאת, להוריד את רמת החיים או להוציא יותר כסף זה אותו הדבר, בכל מקרה, אתם תפסידו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |