בתשובה להאייל האלמוני, 12/10/08 1:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתייחס ותומך, זה היה אחרי הטלפון הרביעי מאמא שלה שנעלבה מהטלפון השלישי, שבו נשאלה למה היא שוב מטלפנת אחרי הטלפון השני? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. באמת קשה. ככה זה סחיטה רגשית. היי חזקה.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק זה, היתה גם השוואה לא צודקת לגיסתי. מסתבר שאחרי שאמא התקשרה אליה בפעם השניה באותו יום, והתנצלה, ענתה לה הגיסה המנומסת ''את אף פעם לא מפריעה לי''. אני חייבת לציין שאמרתי לאמא שלי שאני רוצה להגיד לה משהו בלי שתעלב- שאני שונאת לדבר בטלפון, וריבוי טלפונים מפריע לי. על כך ענתה ''אמא תמיד מפריעה. ביי''. אחר כך הגיע הטלפון הרביעי, זאת עם ההשוואה שנופחה היטב, כמקובל בעדות המזרח (הכוונה כאן למזרח אירופה). אחר כך כתבתי את השיר. אנטילופה הקשיב ואמר שכשאמא שלי באמת תמות, יהיו לי ריגשי אשמה בגלל השיר הזה. אז הוספתי עוד בית ''למה אני לא מתה כבר'', כאמצעי הגנה. לא שזה יעזור. חיה או מתה, אני אמשיך להתבוסס ברגשות אשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אנטילופה צודק. ב. ככה זה בהרבה מאוד משפחות. ג. גיסתך לא הבת שלה. זה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטילופה יקר, אתה מוכרח להפסיק להגיב בשמי. או לפחות לכתוב, כנהוג, "ב/ליסה". תודה על הכיור הנקי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |