 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו לא פוליטיקה משפחתית - זו פוליטיקה קהילתית. של קהילה שלמה. איפה ראית שה*סרט* (להבדיל מגיבוריו) מביע דעה ישירה על מערכת הערכים הישראלית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא - הוא מביע דעה שלילית על הערכים המסורתיים של העדה הגרוזינית, שכדבריך סותרים חזיתית את האתוס הציוני, ואני חושב שהצופה מוזמן לחשוב - עד כמה שזה נשמע לא ייאמן ביצירה אמנותית מהעשורים האחרונים - שאולי האתוס הציוני בכל זאת שווה משהו. נגד הערכים של העדה הסרט מציב, ולו באופן לוזרי, את מיזוג הגלויות (נעבעך) שבקשר של הגיבור עם המרוקאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסרט היה מציג את האתוס הציוני באופן כלשהו, ונותן לו משמעות חיובית, אז היה משהו בדבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבהיר: אני לא חושב ש"פרו האתוס הציוני" הוא מסר שקוסאשווילי מעביר במפורש בסרט, ואולי זה בכלל לא מעניין אותו; מה שאני אומר הוא שזה מסר שמשתמע, נובע, מתוך המסר שהוא כן מעביר במפורש (יחסית) בסרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיימת גישה שנוהגת להצמיד את המילה ''פוליטי'' לכל דבר שמתאר השקפת עולם מנוגדת לבעל הגישה. הדברים מגיעים לאבסורד כשמישהו מציג את השקפת עולמו כלאומית ושל זה שהוא מתנגד לא, כבעלת מניעים פוליטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שהבהרת, גם אני אבהיר. גם מסר "משתמע" צריך להגיע מהקשר מובנה. לדוגמא: סרטי ה"רגישות החדשה" של שנות ה70 נוצרו בהתייחס לסרטים הלאומיים שקדמו להם (1) ולסרטים מסחריים בני תקופתם. כך שהעובדה שהפרוטגוניסטים אינם ממשים את האתוס הציוני, אכן יכולה להיקרא כאלמנט הסותר את הקיים בסרטים הישראליים המוקדמים. ואווירת הנכאים שאופפת אותם היא אווירה המנוגדת לאווירה האופטימית לכאורה בסרטים הלאומיים והמסחריים. לפי שיטתך, העובדה שמופיעות דמויות שאינן ממשות את האתוס הציוני בתוך אווירת נכאים למעשה מאשררת את האתוס הציוני. האמת, (אנטי)תזה מעניינת. את הסרטים של קוסאשווילי צריך אבל להבין בהקשר אחר. מדובר בתקופה שבה האתוס הציוני וההתרסה נגדו דהו כבר. הזירה הפרטית קיבלה לגיטימציה כזירת התרחשות מרכזית בחייו של האינבידואל. ההשתייכות לעדות/קבוצות ספציפיות על החיובי והשלילי שבדבר הפך שמשהו שקודם כל רואים אותו, ושנית, עוסקים בו (2). וקוסשווילי שייך לגל הזה. (1) מותר לי לקרוא להם סרטי תעמולה, בלי שישתמע מדברי שאני שוללת אותם? (2) ברוב הסרטים בשנות השבעים והשמונים הזהות המופרדת היתה: "מזרחי", ""אשכנזי"", "גוי", "ערבי". אם היתה לדמות תווית זהות יותר ספציפית, כמו סלמוניקו היווני, לא היו לה מאפיינים שבאופן מחודד והיסטורי התייחסו למעשה לזהות העדתית המסויימת שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכימה שזו מסקנה מתבקשת1, אבל הכל בעיני המתבונן. 1 לא בטוחה שמישטור הפרט לטובת ערכים "ישראליים", למשל שירות ביחידה מובחרת או קונפורמיות בקיבוץ, נראה אוטומטית כאופציה עדיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ואני מדברת כמובן על אותו מישטור כפי שהוא מיוצג בקולנוע הישראלי, לא על התגלמותו במציאות. את "נועה בת 17" כבר הזכרתי, ולגבי שירות ביחידה מובחרת יש שלל דוגמאות, וסרטי האחים ברבש בראשן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שלא האתוס הציוני על כל מרכיביו; זה יהיה מופרז לכל סרט, בפרט לסרט שלא מדבר ישירות על אותם מרכיבים. אבל המרכיב של מיזוג גלויות, שמתבטא בסובלנות לנישואין בין-עדתיים, כן מצטייר מהסרט כאופציה עדיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם רק הפן העדתי נמצא כאן? בזיווג של שני הגיבורים (דובי ורונית אלקבץ ששכחתי את שם הדמות שלה) יש עוד פרמטרים: זה לא זיווג קונבנציונלי. היא גרושה עם ילדה, מתקיימת ללא סיוע מהגרוש ככל הנראה. הוא רווק התומך בה כלכלית (קונה לה מצרכים). זה קשר חשאי שמוסתר, לא רק ממשפחתו אלא גם מהילדה שלה, ומתקיים בעיקר בחושך, בערב. זה גם קשר מאוד סוער, כמעט שאין בו רגעי שלווה ופיוס, כל הזמן התגרות וקנטור הדדיים, כמו אש לאש. הכל מותר כאן, שניהם בגירים ולא עושים שום דבר מיוחד לכאורה, ובכל זאת הרגשה של קשר אסור. בקיצור, אין ספק שזה לא הזיווג הייצוגי שאותו גאים להביא אל שולחן השבת עם המשפחה, ולא משנה מאיזו עדה בת הזוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה נכון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |