בתשובה להמסביר לצרכן, 01/10/08 23:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים איתך לגבי הפוליטיקאים. הבעיה היא שגם אם יבחר היום שר אוצר שאיננו ניאו ליבראלי, יהיה לו קשה לעבוד מול מערכת סיביל סרביס התפקדת כמערכת פוליטית לכל דבר ועניין. לכן לדעתי אם המערכת הזאת פועלת כמערכת פוליטית, היא צריכה לקבל טיפול פוליטי ולא לחסות תחת מסך ההגנה של ''השרות הציבורי האובייקטיבי והמיקצועי ונטול הפניות, העושה רק מה שהמערכת הפוליטית אומרת לו''. אם אתה פקיד שנוהג כפוליטיקאי, אז היה מוכן לשלם את המחיר של היחשפות כפוליטיקאי. מה שאני דורש מפקידי האוצר איננו בא במקום מה שאני חושב על הפוליטיקה הניאו ליבראלית. מהם הציבור צריך לדרוש לחזור ולהיות פקידים. מהפוליטיקאים צריך לדרוש לקחת אחריות ולא להאשים את האוצר. אני מקווה שהסברתי את עצמי נכון. אנימאשים את הפוליטיקאים -השרים שהם נותנים לשר האוצר וחבר פקידיו לגמד אותם ולהפכם לאימפוטנטים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הבהרת את עמדך ועכשיו אני יכול להבין אותה ולהביע את התנגדותי: ===>"הבעיה היא שגם אם יבחר היום שר אוצר שאיננו ניאו ליבראלי...". למה שלא נחכה ונראה? בפעם האחרונה שכבר נבחר מישהו שיכול היה לבקש את משרד האוצר, כדי להחליף את פקידיו ומדיניותו, הוא נמנע מלעשות זאת. לדעתי הוא הבין שהביקורת הקיצונית ישימה רק כביקורת - באופוזיציה. היא לא מיועדת להיות חלופה מעשית. אם שרי האוצר הם באמת ניאו-ליברלים, כפי שנראה גם לך, אז פקידי האוצר שמבצעים ומדבררים את המדיניות הזו צריכים לקבל פרס העובד המצטיין. יתר על כן, אם אתה הייתה נקלע למשרד האוצר - וכאדם כנה פועל על פי מצפונך וממילא בניגוד לשר הממונה - היה צורך לפטר אותך. אבל כל עוד אתה עושה מה שאתה מאמין בו וגם בהתאם לנבחרים הממונים עליך, אשריך. אם הפוליטיקאים כ"כ אימפוטנטים עד שאין ביכולתם להגיע להסכמה על התקציב, אז על פקידי האוצר - תחת פיקוחו של השר - לסייע בכל דרך חוקית לסגירת התקציב וקידום אישורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנת את דברי וזה כמובן באשמתי. "אם הפוליטיקאים כ"כ אימפוטנטים עד שאין ביכולתם להגיע להסכמה על התקציב, אז על פקידי האוצר - תחת פיקוחו של השר - לסייע בכל דרך חוקית לסגירת התקציב וקידום אישורו." הפוליטיקאים אינם יכולים להגיע להסכמה על התקציב כי הם נותנים לאוצר לתמרן אותם. האימפוטנציה שלהם נובעת מחוסר יכולתם ונחישותם להתמודד עם האוצר ולעמוד על שלהם ולא בגלל שאינם מסוגלים להגיע להסכמה על התקציב; הם אינם רוצים לרקוד על פי החליל של האוצר ואז האוצר טוען שהם אינם מסוגלים להגיע להסכמה עימו על התקציב. הם מקבלים הצעות שאי אפשר לסרב להן אחרת יוגשו דרך חוק ההסדרים. במילים "לעמוד על שלהם" אני מתכוון, לדאוג לכך שרק הם וצוות מישרדם יעסוק בעניינים הנתונים לאחריותם. הם רואים שפקידי האוצר מנהלים חלק גדול ממשרדם דרך חוק ההסדרים ואינם עושים מאומה - מוחלים על כבודם. נא לקרוא את הצעת המחליטים שהבאתי כאן. במדינה נורמאלית היו השרים מפוצצים את הממשלה במצב כזה בו אנשי האוצר מביאים שינויים מיבניים בתקשורת, בבריאות, ברווחה ןכן'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"ואז האוצר טוען שהם אינם מסוגלים להגיע להסכמה עימו על התקציב." אני מדבר על הסכמה בין הפוליטיקאים לבין עצמם ולא בין הפוליטיקאים למשרד האוצר. אם הפוליטיקאים היו מגיעים בינהם להסכמה על סעיפי התקציב, בלי לחרוג ממסגרת התקציב (שהם עצמם קבעו/אישרו) לא היה צורך בחוק ההסדרים וב"מניפולציות" של נערי האוצר. ===>"במדינה נורמאלית היו השרים מפוצצים את הממשלה במצב כזה " אבל כאן הם לא. וזה יכול להיות מאחת משתי סיבות: 1. רוב הפוליטיקאים סבורים שחוק ההסדרים הוא טוב - או לפחות הרע במיעוטו. במקרה כזה אין לך אלא להתלונן על העם שבחר אותם. בעקיפין, זה למעשה מה שאתה עושה. 2. הם דבקים בכסאותיהם ולא רוצים לפוצץ ממשלה שמנהלת את ענייני המדינה בניגוד למצפונם. במקרה כזה צריך להחליף אותם בבחירות הבאות. אבל אם גם בבחירות הקודמות וגם באלו שלפניהן נבחרו פוליטיקאים כאלו, אני חושש שאין במי להחליף אותם, אלא אם כן תרוץ אתה לכנסת ותנסה לשנות מבפנים. אבל זו נראית לי אופציה תיאורתית בלבד, מאותה סיבה שמבקר מסעדות לעולם לא יהיה שף - הוא לא יודע לבשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך. רוב הפוליטיקאים מודים שחוק ההסדרים הוא יצור מנוגד לכל הליך דמוקרטי תקין. בית המישפט סבור כך אך בנטייתו להמעיט בהתערבות ברשות המחוקקת, הוא רק הביע את דעתו. מדוע אם כן הפוליטיקאים אינם מבטלים אותו? שאלה טובה. חוק ההסדרים לפעמים מקצר את הדרך למעשי החקיקה. במקום לדון בחוק מסויים,] דנים באוסף של מאה סעיפים שלמעשה כל אחד מהם הוא חוק לכשעצמו. לא הבנתי את עניין מבקר המיסעדות. בעצם מה בדיוק אתה רוצה ממני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הפוך? ===>"רוב הפוליטיקאים מודים שחוק ההסדרים הוא יצור מנוגד לכל הליך דמוקרטי תקין" בעניין הזה אני (ולדעתי גם שרי האוצר) מזדהה איתך ועם רוב הפוליטיקאים. היה עדיף לו הם היו מסוגלים להגיע לתקציב מוסכם בלי חוק ההסדרים. אבל כל עוד זה לא מתאפשר, צריך את חוק ההסדרים, כי מדינה בלי תקציב היא יצור גרוע ואנטי-דמוקרטי יותר. הסיבה שבפוליטיקה הישראלית מתקשים להגיע להסכמה, קשורה במבנה החברתי, השסוע והבלתי מתפשר שהיא מייצגת. זו פוליטיקה של מגזרים יריבים (של תפוש כפי יכולתך) במקום של שותפים מתפשרים. אפשר לפתוח דיון בשורשיהן של הסיבות הללו, אבל בכל מקרה הן עמוקות וכבדות מכדי לתלות אותן בשעיר לעזעזל בדמות קבוצת פקידים כזו או אחרת. ===>"מה בעצם אתה רוצה ממני?" ממך אישית - כמובן כלום. להפך, אני מודה לך על ההזדמנות לחדד את עמדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתך הרבה, אין קשר בין חוק ההסדרים לבין האפשרות להגיע להסכמות על התקציב. החלק הפרובלמטי ביותר והקשה ביותר להעברה בתקציב הוא חוק ההסדרים כי דרכו מנסים אנשי האוצר להעביר כל מיני רפורמות שאין עליהן הסכמות. רק דרך חוק ההסדרים וכל מיני טריקים של הפרד ומשול, הטעיות, הסתרות, ניסוחים מעורפלים וסתם רמאויות, הם מצליחים להעביר חוקים. למשל בועדת הכספים הוסכם שהפנסיה של הנשים תהיה מגיל 62. אנשי האוצר הסכימו אבל לאחר ההצבעה הסתבר שהם הכניסו לספר התקציב את המיספר-65. השאלה המיתממת "למה לא בדקתם" הסתירה רמאות לשמה. לאחר מרתון ההצבעות אי אפשר לעקוב האם מישהו משנה הסכמות. הפרקטיקה הזאת של האוצר נתפסת בעיניהם כלגיטימית אך כל נושא ונותן עם האוצר בענייני שכר יספר לך על הפרקטיקה הזאת.אם אתה זוכר את התרגיל לפני כ-5-6 שנים של דחיית החזרי המע"מ בשבועיים-מסוף השנה לתחילת השנה שאחר כך. רוב העיתונאיים הכלכליים כתבו שזהו תרגיל לגיטימי מה שהראה על הרמה אליה הגענו ביחס לאתיקה של ההתנהלות. דברים על גבול הרמאות נראים לגיטימיים. אני זוכר איך עיכבו לנו תשלומים כי התזרים היה בנוי על החזרי מע"מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===> "...כל מיני טריקים של הפרד ומשול, הטעיות, הסתרות, ניסוחים מעורפלים וסתם רמאויות, הם מצליחים להעביר חוקים..." זה נשמע מבוסס ממש כמו הפרוטוקולים של זקני ציון. אבל אני לא יכול להתייחס לסיפורים כאלו ברצינות. אגב, אני בטוח שאתה מכיר גם את אחותם של פקידי האוצר. מה היא עושה לפרנסתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר ההעמקה זאת אני מאחל לך כל טוב. אני רואה שנפגעת אישית בשם האוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שבסוף יאשימו אותי, שאחותי האישית היא פקידה באוצר. ולא יעזור לי שאין לי בכלל אחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי אחות נפגעת אישית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |