|
||||
|
||||
הם לא בדיוק "מתעקשים". הם פשוט מובילי ומעצבי דעה, והדעה שלהם קובעת - ואז מזינה את טעם הקהל (כי מה שבאופנה השנה ייראה יפה לרוב האנשים), וחוזר חלילה. אפשר גם לגזור מזה מסקנות על הפוליטיקה ויחסי הכוח בשדה האופנה, כפי שתיארת, אבל זו לא לגמרי תיאוריית קונספירציה (ההומואים המרושעים רוצים להרעיב דוגמניות1), אלא ניתוח ההעדפות האישיות של העומדים בראש פירמידת הטעם הקולקטיבית, והבנה של ההשפעה מרחיקת הלכת שלהן. 1 הרעבת הדוגמניות המצערת אכן נגזרת מזה, אבל היא מתרחשת כיוון שכולם בביצת האופנה מסכימים על אותה קונבנציה. |
|
||||
|
||||
(1) ואין להתעלם מתפקידה של התקשורת בעניין זה, כאשר כל עובדות הטלוויזיה המופיעות על המסך הקטן הן על גבול האנורקסיה. |
|
||||
|
||||
א. אני מתפלא שאף אחד לא מזכיר את העובדה שהרפואה של המאה ה-20 גילתה לצערי את הנזקים והסכנות הבריאותיות הקשות שנגרמות מהשמנה. עלי אישית, הדבר משפיע הרבה יותר מדעותיהם של "מובילי ומעצבי דעה" בתחום האופנה. ב. נקודה זו מובילה לאבחנה חשובה נוספת. יש קו המפריד בין הסכמה ציבורית על העדיפות האסתטית של רזון לבין העדפה אסתטית של נערות חולות ו/או מסוממות. אינני סבור שיש קהל גדול במיוחד (גברי או נשי) להעדפה אסתטית של אנורקטיות. לכן אני משער שמדובר כאן במעין פוליטיקה של כוח וביסוס מעמד מקצועי כאוטוריטה: "באופנה אני קובע/ת ולא רופאים, תזונאים או נציגי ציבור". ג. נקודה נוספת היא שלדעתי גם היום חלקים גדולים של האנושות (אולי רובה) סבור ששמן הוא יפה. (ראי אסיה ואפריקה). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את ב. אף דוגמנית (כמעט) לא מודה שהיא אנורקטית/בולמית, גם אם היא אוכלת רק יוגורט ומקיאה 3 פעמים ביום. לכן לא ברור היכן עובר הקו בין 2 ההעדפות שתיארת (או איך הציבור יודע היכן למתוח את הקו). |
|
||||
|
||||
אותי, כגבר1, לא מעניין כמה הדוגנית אוכלת, וכמה פעמים ביום היא מקיאה, אלא איך היא נראית. אז נכון שאני (לא האישי, אלא זה שמייצג המין הגברי) מעדיף אותן רזות על פני מפלי שומן ניגרים, אבל רזות במידה. לא קרש גיהוץ, ורצוי גם זוג שדיים לתפארת. בקיצור, אידיאל היופי הנשי, בעיני הגבר הייצוגי, הוא לא בדיוק המראה האנרוקטי. ___ 1 נניח. |
|
||||
|
||||
יפה איך בתוך ארבעה משפטים עברת מ "גבר[נניח]" ל"הגבר הייצוגי". |
|
||||
|
||||
מעבר חלק וקל: גם הגברר הייצוגי הוא רק "נניח" גבר. |
|
||||
|
||||
אה, זה פשוט. אף אחד לא לקח על עצמו את התפקיד, ומישהו הרי צריך לעשות את העבודה. |
|
||||
|
||||
א. יש כאן 3 קטגוריות. ישנה קטגוריה של נערות (אולי גם נערים?) רזים באופן חולני (הפרעות אכילה, אנורקסיה, נרקומניות וגם מחלות אחרות למשל תולעים). לדעתי רק קבוצה "מובחרת" של מעצבי בגדים וסוכני דוגמניות חושבים שזה יפה. נראה לי שהציבור הרחב לא שותף לדעתם. יש קבוצה גדולה יותר של נערות רזות, גבוהות וכו' (מראה הדוגמנית) העונות על מה שנחשב היום בחברה המודרנית כיפה. הנערות הללו אינן חולות ואין להן שום בעיה ביולוגית. הקטגוריה השלישית הגדולה מכולן היא של בני אדם רגילים שלא בדיוק עונים לצרכים של תמונות שער. יש תסכול לא מועט אצל רוב האנושות ביחס ליתרונות המיידיים שיש לאלו הנכללים בקטגוריה ה"דוגמנית". חלק מן האנושות לוקח זאת קשה יותר וחלק פחות. החלק ה"קשה" לפעמים מנסה למזג את הקטגוריה ה"חולנית" עם הקטגוריה ה"דוגמנית" באמירות נוסח "כולן קרבנות של החברה/הדיכוי הגברי" וככה. ב. השימוש ב-BMI למיטב הבנתי נועד להבטיח שמדובר בתת-משקל שהוא בבחינת בעיה בריאותית של ממש ולא עניין של מדדים אסתטיים של מגזיני אופנה. ה-BMI במקורו נבחר משום שהוא מדד מאוד גס וכוללני, המאפשר למוסדות כמו לשכות גיוס למיניהן וחברות ביטוח לזהות בביטחון סטטיסטי סביר בעיות של תת-משקל ועודף משקל. המוסדות האלו לא מעוניינים בנתונים האסתטיים של הנמדדים. הם מעוניינים בנתונים אובייקטיביים ובחישוב פשוט שיאפשר להם לזהות סיכונים בריאותיים שהם מבחינתם פוטנציאל של הפסד (גיוס של חייל או קביעת פרמיה נמוכה למועמד עם פוטנציאל גבוה לבעיות בריאות). אם BMI=18.5 הוא באמת המדד לתת משקל, קרוב לודאי שדוגמנית עם BMI כזה היא לא סתם רזה, אלא יש לה בעיה פיזיולוגית של ממש. אין זה אומר שהיא בהכרח חולה (המדד אינו פרטני) אך קרוב לודאי שזהו המצב. בקצה השני המצב זהה. אדם עם עם BMI>30 אינו בהכרח חולה, אבל הוא לבטח שמן ובסבירות די גבוהה לסיכונים בריאותיים. |
|
||||
|
||||
יש קטגוריה נוספת, לא קטנה. בשונה למה שדורפל אמר, יש אחוז ניכר מהאוכלוסיה שהוא שמן באופן לא בריא. |
|
||||
|
||||
OK. לצערי, כנראה אין דבר כזה, שמן באופן בריא. בכל אופן, נכון לעכשיו ובחברה שלנו, גם זה וגם זה לא ממש יתאימו לקטגוריה ה"דוגמנאית" ולכן יהוו חלק אינטגרלי של הרוב המדוכא של הקטגוריה השלישית. וכבר אמרתי שהסיכונים הבריאותיים הם לדעתי בעלי משקל בתסכול האנושי של קטגוריית השמנים, לא פחות משיקולים אסתטיים מבית מדרשם של דחלילי אופנה. |
|
||||
|
||||
פקפקת בכך ששתי קיצוניויות יכולות להתקיים בו זמנית. |
|
||||
|
||||
ב-28 לספטמבר, לא, עד כמה שאני זוכר, ב-25. ראית את הנולד? |
|
||||
|
||||
כמעט בכל אסיה (בסין, בהודו, הודו-סין). אבל יותר משהתכוונתי ל''שמן הוא יפה'' (שמנים של ממש די נדירים שם), התכוונתי לכך שהמראה הרזה (גבוה ושלדי) לא מדבר אליהם. |
|
||||
|
||||
רגע של גיאוגרפיה, סין, הודו והודו-סין הן לא ''כמעט כל אסיה'' הן אולי חלק גדול מאד מדרום מזרח אסיה, אבל חוץ מדרום ומזרח אסיה כוללת כמה איזורים ומדינות. |
|
||||
|
||||
ואם נוסיף את חצי האי ערב ואת הקווקז, זה יעזור משהו? |
|
||||
|
||||
זה יהיה יותר נכון גיאוגרפית. |
|
||||
|
||||
או קיי, אז תוסיף הדיון הוא לא גאוגרפי, אלא אנתרופולוגי |
|
||||
|
||||
אנטרופולוגי שמנטרופולוגי. נמאס לי שכל ההודים מתייחסים אלי כמו אל ארופאי, ומסבירים לי ש"אצלנו באסיה, זה לא כמו אצלכם באירופה..." גם אנחנו באנו מאסיה, ומילא זה שהם שוכחים את זה, אבל שאנחנו נשכח את זה? |
|
||||
|
||||
נכון. הטונדרה הסיבירית הרבה יותר רחבת ידיים, ולכן הרבה יותר רלוונטית לדיון הזה, לעומת עמק הגנגנס. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |