|
||||
|
||||
סתם מתוך עניין, איפה שירתו כל הממורמרים? לכל אורך השירות הצבאי שלי עניין אותי לדעת אם יש מקום בצה"ל שבו יש אנשים שנמצאים בתפקיד יותר אומלל משלי, אחרי שיחות עם חיילים רבים הגעתי למסקנה שאולי בסטי"לים של חיל הים יש כאלו. אני הייתי טכנאי מטוסים בחה"א, אגב. |
|
||||
|
||||
אני שירתתי כמש"ק מודיעין במפאו"ג סמוך לבקעת הירדן, ויחסית לשאר אנשי הבסיס , אחזתי בתפקיד יחסית נחשק (מבחינת תנאי שירות). להערכתי, כ-90% מחיילי הבסיס סבלו ממרמור כרוני ותסמינים שונים של דכאון קליני קל, ולפי מה שראיתי במפח"טים ובסיסי אימונים למיניהם, זה די אופייני לפחות בדרג הביניים שבין הלוחמים לקל"בניקים. גדי היה אפסנאי לפי עדותו, שזו כבר הפרזה שכמעט לא תיאמן. לי לפחות היו כמה קולגות בעלי קב"א דו ספרתי. |
|
||||
|
||||
לכאורה התפקידים שלכם באמת נשמעים נחשקים (גם אפסנאות), אז מה בדיוק בשירות שלכם הפריע לכם כל כך? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה זה "כל כך", וגם לא ברור לי מה נחשק באפסנאות (לא הייתי באפסנאות, הייתי פקיד על תקן אפסנאי). אני מודע לכך שלא חסרים חיילים שתנאי השירות שלהם גרועים בהרבה משלי (בפרט, לוחמים וחימושניקים). מה שבאמת הפריע לי בשירות הייתה העובדה שבשורה התחתונה הייתי מיותר לגמרי וכל התרומה שלי ל"ביטחון המדינה" הסתכמה בלעשות את החיים טיפה יותר נוחים לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשים (ולא, זה לא הוביל לשיפור משמעותי בתפקוד שלהם, ואין שום אפקט דומינו שבסופו באמת עזרתי למשהו); ושעל זה בזבזתי שלוש שנים מהחיים שלי (כמעט - ניצלתי אותן בכל זאת ברמה חלקית). ופרט לכך, עוד דבר שמאוד הפריע לי בשירות הוא סוג האנשים שהוא הפגיש אותי איתו. יש כאלו שחושבים על זה כדבר חיובי וכ"כור היתוך" וככלי לשבירת סטריאוטיפים; לצערי, אצלי זה היה הפוך - לצבא באתי עם התנגדות עזה לסטריאוטיפים (חינוך טוב) ואחריו הפכתי למודע לכך שיש בהם אמת אחרי שפגשתי כמה עשרות סטריאוטיפים מהלכים (ומעשנים. עלי. אחרי שביקשתי שיפסיקו). כשהחוויות המרכזיות שלי מהמפגש עם אנשים כאלו הן, למשל, נסיעה לאבט"ש באוטו שכל יושביו מעשנים, משמיעים מוזיקה (לא חשוב מאיזה סגנון) בעוצמה מחרישת אוזניים, והנהג שלו נוהג עם המרפקים בדרך עמוסה פיתולים ותהומות - אז קשה לי לחשוב על זה כדבר חיובי, או כדבר שבו אתקל אי פעם בעתיד, עם כל האנשים הרעים שאורבים לי באקדמיה ובתעשייה. |
|
||||
|
||||
מעשנים ונוהגים שלא בזהירות? זה החומר האנושי הכי קיצוני שפגשת בצבא? פחחחח :-) רואים שלא שירתת בבסיס שאליו הגיעו חיילי מקא"מ. |
|
||||
|
||||
אשמח לשמוע דוגמאות. זרקתי אירוע שאני זוכר; אולי תצליחי להזכיר לי עוד. |
|
||||
|
||||
חיילי מקא''מ זו ליגה אחרת מכל צ'חצ'ח ממוצע. אנשים שגדלו בתנאי הזנחה קשים ככל הנראה, שלא יודעים למשל מתי האדם הסביר אמור להחליף תחתונים (זו לא מטאפורה, מישהו באמת שאל את החבר'ה במגורי הבנים מתי להחליף). |
|
||||
|
||||
אה, חשבתי שאשמע סיפורים על סמים ודקירות. |
|
||||
|
||||
סמים בצבא? לא ראיתי. או שהייתי צעירה מכדי לראות. וקיצוניות זה לא רק אלימות, אתה יודע. |
|
||||
|
||||
בתור דוגמה לבורות תהומית אני אוהב להביא את זה ששמרתי איתו פעם ושאל אותי מה קורה כשאנשים הולכים מעבר לקצה הירח, אבל אני מניח שדוגמת התחתונים עדיפה. אצלנו היו סמים. פעם מישהו נאלץ לצאת לאבט''ש בהתרעה של חמש דקות בגלל שמשטרה צבאית עלתה על סמים אצל זה שהיה אמור לצאת. |
|
||||
|
||||
"נערי רפול": מקא"ם [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
יחידת המעברים בעזה (בתקופה שעוד עברו פועלים). לקום כול בוקר ב 2 כדי לפתוח את מחסום ארז, ולראות שלושים אלף ערבים עוד לפני שהתעוררת. להחרים להם את כול הקלטות כי יצאה הוראה שאסור להם להכניס קלטות לישראל. או לגור במוצב בסופה עם פלוגה של בדואים, שמכות אתם היו ענין די שבועי (עד כדי דריכות נשק). לא לראות קצין מהיחידה שלנו חצי שנה. לבדוק משאיות כול היום בחום של 40 מעלות בלי צל ובלי מים קרים או מים בכלל (התיבשתי פעמים). אחרי שנתים עברתי להיות עוזר פקידה בסדנה בחור בנגב. שוטף ריצפה, מכין קפה לרסרי"ם וחותם במקומם על כרטיסי תיקון. בין לבין היתי בחטיבה הצפונית בעזה בתפקיד עובד רס"ר. ובאוגדה שם לא עשיתי כלום במשך חודש, רק לחכות שיעיפו אותי משם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |