|
כמה הערות לנושא תקציב הבטחון של ארה"ב, וכסף רב נוסף המתחבא בסעיפים אחרים של הממשל הפדרלי (כמו אצלנו השב"כ והמוסד):
מאז מלחה"ע II למדו האמריקאים כי אפשר לאכול את העוגה וגם להגדיל את נפחה. תקציב הבטחון הוא אחד מהכלים החזקים ביותר של המדיניות הכלכלית לעודד שיגשוג ורווחה להמוני אזרחים. לצד תועלות מדעיות ופיתוחים טכנולוגיים. מיליוני ג'ובים קשורים בתעשיית הנשק ואספקת מוצרים ושירותים לצבא ולסוכנויות השונות. בניגוד למצב בישראל, שבה עיקר הכסף הולך למשכורות אנשי קבע, פנסיות וטיפול בנפגעים ומשפחותיהם, אמריקה משקיעה מעט יחסית בחיילים עצמם והמון בכל מה שסביבם. מו"פ, ציוד ופלטפורמות משוכללות ללחימה.תג המחיר על מפציץ חמקן מסוג B-2 עומד על יותר ממיליארד דולר וכנראה נושק יותר ל-2.
מאז מלחה"ע II תקציב הבטחון רק צומח. כל הממשלים, דמוקרטים כרפובליקנים, למדו כי זו דרך נהדרת לייצר קואליציות על גבעת הקפיטול. את משחדת חברת קונגרס ממערב וירג'יניה דרך חוזה למספנה מקומית לבניית נושאת מטוסים, והיא תהיה הפודל שלך לשנים. והיא תהיה שנים על הגבעה כי למצביעים שלה נוח מאוד עם העובדה שהגברת סידרה להם עבודה קבועה בשכר נאה. מנגד אפשר להעניש סנאטור מתפרע דרך העתקת בסיס ממדינתו לכיוון מקום שנציגיו אוהדים יותר לשלטון. פוליטיקה אינה מילה גסה בכל הקשור לבטחון.
מאז מלחה"ע II גם בריטניה למדה את הלקח הכלכלי בקיום צבא גדול וחזק למרות שאין לה צורך מעשי בו. איי פוקלנד?
כנ"ל צרפת. אחד ממנועי הצמיחה החשובים שלה קשור בהקצאת משאבים ניכרים לתקציב הבטחון. במיוחד באספקטים הטכנולוגיים.
מכאן יוצא כי לא זאת בלבד שלא יקוצץ תקציב הבטחון בארה"ב אלא שסביר יותר להניח כי יוגדל בהתמדה. זה היופי בקפיטליזם דמוקרטי - בסוף העניין נוגע בסוציאליזם ורווחת הפרט המצביע. מי שלא מספק את הסחורה ברמה המקומית עף. וכולם הרי רוצים להחזיק בפוזיציה ואף להתקדם במדרג הפוליטי.
אולי שמאלן כרוני כמוך ימצא פגמים בשיטה. עבור אמריקה והאמריקאים זה עובד לא רע כבר 60 שנה.
|
|