|
||||
|
||||
יש לדעתי שתי תכונות של השירות בצבא המצדיקות גיוס חובה דווקא בצבא ולא בתחומים אחרים. 1. המדינה זקוקה לגיוס גורף של כל משאבי כח האדם שלה בזמן מלחמה, אבל לא שכל אזרחיה בעלי הכישורים המתאינים יעסקו ברפואה. יש גם דברים חשובים אחרים לעשות. 2. המלחמה היא עסק עונתי, כלומר המדינה זקוקה לכל חייליה נניח פעם בעשר שנים בלבד. אין אפשרות לממש סיגנון העסקה כפי שהצבא זקוק לו באמצעות שוק העבודה הרגיל וללא גיוס כפוי. אף אחד לא היה מצדיק גיוס חובה למשטרה, או לעבודה בכל משרד ממשלתי אחר שאופי הצרכים שלו אינו בעל התכונות שלמעלה. |
|
||||
|
||||
זה אולי מצדיק הכשרה חובה לכל אזרח או משהו, אבל בטח שלא מצדיק את גיוס החובה במתכונתו הנוכחית (הכשרה זעומה לחלק נכבד מהחיילים שאינם קרביים + שירות בעבודות בעלות מקבילה אזרחית מובהקת, רק בתנאים גרועים בהרבה). |
|
||||
|
||||
אם אתה מקבל את העקרון של הצדקת ''הכשרה חובה לכל אזרח או משהו'', אנחנו עוברים מהתחום העקרוני של העיסוק בזכותה של המדינה לגייס את אזרחיה לסוג של עבדות מודרנית, לתחום של מנהל ציבורי יעיל ושיקולים מעשיים אחרים. באופן מעשי כדי להכשיר חיילים קרביים יש צורך בשירות משמעותי, ויהיה קושי לשכנע את הקרביים שכל האחרים אינם מסוגלים לתרום שום דבר. בעקרון ככל שתגדיל את הפער בנטל השירות בין קרביים לאחרים, המירמור והמוטיבציה להשתמט יגדלו. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהפואנטה מצוייה בשורה השנייה שלך (אליה אני כמובן לא מסכים; למעשה, אני חושב שכל עניין שירות החובה מסייע למדינה לחמוק מההכרה בכך שהקרביים ראויים לתגמול גדול פי עשרות מונים מזה שהם מקבלים כיום). |
|
||||
|
||||
נניח שיוצרים משטר גיוס שבו כל המועמדים לשירות בטחון עוברים בחינות, אבל הצבא מגייס רק את מי שמתאים והצבא צריך באמת לשירות קרבי. את שאר השירותים הצבא רוכש בשוק הפרטי, ושאר המועמדים מקבלים פטור לכל חייהם משירות. ברור שצריך לתגמל חומרית את המשרתים. כמה שווה לדעתך שירות קרבי של שלוש שנים + מילואים? כלומר אם נניח שכל התגמול החומרי ניתן בצורה של מענק שיחרור, מה צריך להיות לפי הערכתך גודלו של המענק כך שהמגוייסים ירגישו שעשו עיסקה טובה ביחס לאלה שלא גוייסו? |
|
||||
|
||||
אני לא מבין למה שהגמול יינתן בתור מענק שחרור ולא בתור משכורת שוות ערך למה שנחשב משכורת מכובדת ומעל הממוצע בשוק העבודה (אין לי מושג מה זה במספרים מדוייקים). |
|
||||
|
||||
ניסיתי להוביל טיעון שהמדינה לא יכולה לעמוד כלכלית בנטל תגמל שירות קרבי. לכן הצעתי לצורך הדיון תשלום חד פעמי שיהיה אפשר לכפול אותו אחר כך במספר החיילים במחזור גיוס, ולחשב את העלות השנתית. לדוגמא, אם סכום ראוי הוא 500,000 ש"ח והצבא זקוק ל 30,000 חיילים, ההוצאה היא 15 מיליארד ש"ח. נוסף לכך הצבא ידרש לרכוש שירותים המסופקים כיום ע"י היחידות העורפיות. |
|
||||
|
||||
טיעון תקציבי, פרט לכך שהוא דוגמה נאה ל"הסכמנו על העיקרון ואנו מתמקחים על המחיר", הוא קצת בעייתי בלי נתונים מדוייקים, מה גם שבבחינה צרה של הסכום הזה מפספסים עוד דברים - למשל, שבינתיים יהיו הרבה אנשים שלא יבזבזו שלוש שנים בצבא אלא (כנראה) יעבדו שלוש שנים יותר במשק וישלמו יותר מיסים; או שכל מי שאינו משרת בצבא יידרש לתשלום מיסים כלשהו שיכסה את עלות החיילים שכן בצבא, וכו'. מן הסתם אלו פתרונות שפוגעים במידה מסויימת באלו שאינם בצבא, אבל כרגע הם נפגעים הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
לא, טיעון תקציבי בא לשלול פתרון חלופי לשירות חובה. לצורך העניין, אם עלות המערכת הרפואית היתה במצב של שוק חופשי גולשת ל90% מהתמ"ג, אבל ניתן היה לצמצם אותה ל5% ע"י כך שכל אחד יתנדב/ישרת במד"א/בי"ח במשך שלוש שנים, היה סביר לבקש ממך לנתח אנשים במשך שלוש שנים (לאחר הכשרה אינטנסיבית של שבועיים, כמו המורים). אתה יכול לבוא ולטעון שיש לאפשר לאדם לסבסד את עלות השירות שלו בשוק החופשי, אבל אם פירוש הדבר שהוא צריך לשלם מיסים בסכום *נוסף* של חצי מליון ש"ח בהגיעו לגיל 18 (או בתוספת ריבית והצמדה בפריסה עתידית), העובדה שרק חלק קטן מהאוכלוסיה יכול לעמוד בכך, והיכולת הזו אינה תלויה בו אלא במצב הכלכלי של הוריו, פוגעת בעקרון השוויון (למרות שאני לא אוהב את הטיעון הזה) ובכל מקרה לא תשנה כלום למירב האוכלוסיה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי איך מ"לוחם עולה 500,000 ש"ח" הגעת לכך שזה הסכום שכל מי שאינו לוחם צריך לשלם (ובפרט, לכך שהוא צריך לשלם את זה עם ריבית והצמדה תכף ומייד). |
|
||||
|
||||
אם זה הסכום שעולה לוחם, והנ''ל בחר שלא להיות לוחם, אז הוא צריך לממן תחליף ראוי (כמובן שבפועל לא כולם לוחמים והוא יאלץ לממן רק עשירית לוחם, שתי עשיריות תומך לחימה ושבע עשיריות ג'ובניק). כיוון שצהל היה מקבל אותו כלוחם בו ברגע, הוא צריך את המימון החלופי בו ברגע. אם הוא מתכוון לשלם זאת בעתיד, היות וצהל צריך את זה עכשיו, מישהו (הנ''ל או צהל) צריך לקחת הלוואה כנגד התשלומים העתידיים, מה שיגרור ריבית והצמדה לכסף (גם אם לא באמת לוקחים הלוואה, לכסף יש ''ערך עתידי'', שקל היום לא שווה לשקל בעוד שנה, גם בניכוי אינפלציה). |
|
||||
|
||||
ה"עשירית לוחם, שבע עשיריות ג'ובניק" זו נקודה מהותית. הרי בג'ובניקים מטפלים בצורה שונה מהותית מלוחמים - לא מגייסים אף אחד בכפייה לעבדות הזו, אלא משלמים לחברות חיצוניות שכנראה לא ידרשו 500,000 לעובד לשלוש שנים... וצריך לזכור שגם ג'ובניק כיום עולה לצה"ל כסף, ושיש המוני ג'ובניקים שלא צריכים. תומכי לחימה הם סיפור אחר. חלקם צריכים להיחשב לוחמים לכל דבר (למשל, חימושניקים שמתקנים כלים גם באמצע שדה הקרב). החלק האחר (שאיתו, למשל, יצא לי להימנות) הוא ג'ובניקים לכל דבר ועניין. |
|
||||
|
||||
אני לא מתמקח על המחיר. הטענה היתה שיכול להיות שהמחיר של החזקת צבא בסטנדרטים הדרושים בשוק החופשי הוא גבוה להחריד, גבוה מכדי שהוא יהיה מעשי. למשל אם רק 1% מהאוכלסיה יסכימו להיות לוחמים וגם אז רק תמורת שכר שימצב אותם כאליטה החדשה. לצורך העניין, אם מנקודת מבטה של המדינה, מעבר לצבא התנדבותי יכפיל את הוצאות הממשלה (סכום דמיוני כמובן, אבל מדובר על העקרון) ולכן יפגע אנושות בהכנסה הפנויה של התושבים, מעבר כזה לא יתכן. כמות הופכת לאיכות, לא כל דבר אפשר לקנות, בלי קשר למידת החשיבות שלו. |
|
||||
|
||||
אבל זהו, שה''עיקרון'' לא משכנע כאן, אחרת באמת כל דיון ''כמותי'' אפשר להקצין עד שיהפוך לדיון ''איכותי''. |
|
||||
|
||||
קביעתך הראשונה לא נכונה. לא בישראל ולא במדינות אחרות. צה''ל לא מגייס את כלל כח האדם הכשיר לא בעת מלחמה ולא בעת שלום, ומוותר עך חלקים נכבדים מכח האדם משלל סיבות. |
|
||||
|
||||
הטענה הנפוצה היא שאם כל צבאות ערב יעלו עלינו לכלותנו, זה מה שיהיו חייבים לעשות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |