בתשובה להאייל האלמוני, 09/09/08 17:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שלא הסברתי את דעתי היטב. כעיקרון אני סבור שיש חשיבות מועטה לשאלה מה דעתו של העם על התכנית של מצנע בין בזמן הבחירה מצנע/שרון ובין בזמן ששרון ביצע אותה. יש חשיבות מרובה לשאלה את מי העם רוצה כמנהיג, את מצנע או שרון. העם בחר את שרון. באומרי חשיבות מעטה אין כוונתי שאין כלל חשיבות. אני מקבל שבמשטר דמוקרטי יש חשיבות לכך שהמועמד לא יטעה את בוחריו באשר לדעותיו והנבחר אינו יכול (ליתר דיוק צריך) לנקוט מהלכים שאין להם תמיכה מספקת בציבור. ובכ"ז זוהי חשיבות מישנית. העניין החשוב באמת הוא שהעם בחר את שרון ולא את מצנע. אם הופכים את הסדר הזה מקבלים משטר של פקידים שכל מה שעליהם לעשות הוא לחטט במצעים ובהבטחות שהבטיחו לבוחריהם ולפעול לפיהם כאוטומטים. זהו אבסורד ומרשם לחידלון. נניח שיתברר שמהלך ההתנתקות של שרון הוא אסון, (מי שלא עושה, לא טועה), השאלה תהיה עדיין, עם מי בראשנו אנו מעדיפים להתמודד עם האסון? אני מניח שהתשובה תהיה שוב שרון. אולי אפשר להסביר את עמדתי במה שאמרו כבר אחרים: אילו ביום הבחירות ההוא היו כל בוחרי הימין נרדמים ומצנע היה נבחר, אני מעריך שהוא לא היה מצליח לבצע שום דבר, לא את תכניתו וגם לא שום תכנית אחרת (האיש לא הצליח להסתדר אפילו עם חברי מפלגתו בזמן ששירתה באופוזיציה). הערכה זו מוציאה לי את החשק ללזלזל בפסיכולוגיה של ההמון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בבחירות האלו כבר לא היתה הצבעה ישירה לראש הממשלה, אלא בחירה במפלגה. אפשר לטעון שהצביעו לליכוד בגלל שרון ולעבודה בגלל מצנע, אבל בחירה במפלגה היא פחות אישית ויותר מעידה על נטיה פוליטית. כלומר - ייתכן שהיו כאלה שהתלבטו בין ליכוד לעבודה והצביעו לליכוד בגלל שרון, או לעבודה בגלל מצנע, אבל הרושם (שהוא אולי מוטעה) הוא שהמתלבטים לרוב מתנדנדים בין מפלגות עם נטיה פוליטית דומה (עבודה-מרץ, ליכוד-שינוי-צומת, למשל) ולא בין אישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני מתיחס לשיטת בחירות ספציפית אישית או מפלגתית, יחסית או אזורית וכו'. גם אם ההצבעה היא עבור הנהגה קולקטיבית או רשימה שנקבעה ע''י ועדה מסדרת או מועצת חכמים, אני טוען שאנו מצביעים בעיקר עבור אנשים ופחות עבור עמדותיהם. גם אם מצביעי ש''ס חושבים שהם מצביעים עבור הרב עובדיה, הם מצביעים עבור אלי ישי. אומר לך מה שרבים אולי לא רוצים לומר במפורש. ההתפתחויות לאחר בחירת שרון נראה שהוכיחו שרוב הבוחרים הצביעו עבור שרון למרות שתמכו בעמדותיו של מצנע. יתכן שהם חשבו שמצנע צודק בעמדותיו אבל שרון יהיה מנהיג מצליח יותר. יתכן שהם חשבו שעדיף לטעות עם שרון מאשר ליצדק עם מצנע ויתכן שהם חשבו שלשרון יש סיכויים טובים יותר לבצע את תכנית מצנע מאשר למצנע עצמו. ושוב הארועים מוכיחים שלכל הפחות הם לא לגמרי טעו. ''מפלגות עם נטיה פוליטית דומה ...'' - עמדות ונטיות פוליטיות הן חלק מן הבחירה באישיות זו ולא ברעותה. אבל בסופו של דבר מהות הפעולה היא הבחירה ולא מערכת השיקולים שהביא לבחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים חלקית עם מה שאתה אומר (למרות שאתה חותר תחת יסודות הדמוקרטיה וכו'), אבל לא זה מה שאמר איציק. הוא אמר ששרון לא הטעה את הבוחרים אלא רק לא הצהיר מה יעשה. אני טענתי שהוא כן הצהיר מה יעשה ועשה הפוך. זה ויכוח על העובדות שלא קשור לדעה אותה הבעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפחות חלקית איציק צודק. אם אתה אומר שיהיו ויתורים כואבים ולא מפרט מה הם יהיו, הרי שאתה "לא מצהיר מה תעשה". הנקודה שלי היא שאיני חושב שיש פגם בהתנהגות מן הסוג הזה. ב. עמדות של פוליטיקאים הם כמו התנ"ך. הם מצהירים דבר והיפוכו ומבטיחים לכולם את הכל וזה מרוקן מתוכן את האמירה "הצהיר מה יעשה ועשה הפוך" (מפני שהם גם מצהירים הפוך. ראית פעם מנהיג המבטיח לעשות מישהו עני לאחר שיבחר?). ג. בראייה שלי לאחר ששרון פינה את היישובים בסיני, אין לבוחרי שרון סיבה אמיתית לקונן על הבטחותיו לפני ההתנתקות ומעשיו אחר כך. ד. איני מקבל שאני "חותר תחת יסודות הדמוקרטיה" משום שאיני שולל אף אחד מן האמצעים שהדמוקרטיה קבעה כדי לפקח על מעשי הנבחרים (אי אמון של הכנסת, פסיקות של ביה"מ העליון, מחאה ציבורית במדיה ובחוצות). אני סבור שמי שחותר תחת הדמוקרטיה הוא מי שמנסה להפוך את הדמוקרטיה לאנרכיה שבה אין שום אפשרות לנהל מדיניות שלטונית קוהרנטית ומתמשכת משום שצריך לכפוף אותה לתכתיבים של משאלים ודעת קהל המשתנה כמו סוף ברוח או גרוע מזה למידת דבקותם או טירופם של קבוצות רדיקליות וסרבניות. האם ישראל צריכה לכופף את מדיניות הגדר שלה בגלל נחישותם ועקביותם של האנרכיסטים נגד הגדר? האם אסור לצפות מן השלטון שיבוא חשבון עם אלו המסכלים את פעולותיו ומתעקשים לבזבז את זמנו ומשאביו באופן שיחייב את המשבשים לשאת בתוצאות מעשיהם (קנסות ומעצרים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. (אנקדוטה) במו אוזני שמעתי את ב.נתניהו אומר בשידור, ''העשירים יתעשרו והעניים יהיו עניים יותר'' או בדומה לכך, דקה לאחר מכן שמעתי מכרה טוענת שביבי ייקח מהעשירים וייתן לעניים, וחוץ מזה ביבי חתיך והפלולה של ברק מגעילה אותה. האיש דיבר אמת, הבטיח ועשה ובכל זאת משך אחריו את בהמות העדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום יותר מאי פעם, המסרים של הפוליטיקאים לפני בחירות, הם מסרים שיווקיים על פי ניתוחים של יועצי שיווק שונים.שרון כיוון את האמירה על הויתורים הכואבים לבוחרי המרכז; היו שהתבדחו שהויתורים הכואבים אליהם התכוון הוא הויתור על כיבוש מחדש של כל שיטחי הרשות. במהלך הזמן הוא פירט קצת יותר בעזרת אולמרט כפיילוט. לגבי התכחשות למדיניות המוצהרת: אין כמו מפלגת העבודה שעשתה פלסתר מכל הצהרות השלום הבומבסטיות שלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |