בתשובה לסמיילי, 07/09/08 12:31
אז מה? 489401
א. אני לא מתוכח אם רוב או מיעוט אבל בהצבעה על מלחמת עירק ה-II הרבה מאוד דמוקרטים הצביעו נגד המלחמה כולל הסנטור טד קנדי. בהצבעה היה מיעוט גדול שהתנגד, כמעט כולו דמוקרטי.

ב. סעיף א ראוי לתשומת לב, מפני שחלק גדול מן הימין הרפובליקני הוא גם בדלן קיצוני. זה מאשר 2 נקודות שציינתי: ראשית המיעוט האולטרה שמרני אצל הרפובליקאים הוא בינתיים קטן למדי ואינו יכול להכתיב מועמדים ועמדות למפלגה ושנית אין ליחס משמעות רבה להצבעות מן האופוזיציה נגד הצעות השלטון. ההצבעה נגד היא ברירת המחדל. מה שקרה בהצבעה המדוברת היא שהדמוקרטים נלכדו בצבת כפולה בין הרצון לנגח את מעשי השלטון לבין חוסר הרצון להצטייר כלא-פטריוטיים. החלוקה הפרסונלית המדוייקת בקרב הנבחרים הדמוקרטיים הזוטרים בין קרני הדילמה היא לטענתי לא משמעותית.

ג. לגבי הנשיאים הדמוקרטיים (קרטר וקלינטון) אתה בעצם צודק, אבל שים לב שבמערכת הבחירות הנוכחית פורסם שמספר המשתתפים בבחירות המקדימות הדמוקרטיות היה פי 4 מאלו שהשתתפו ברפובליקניות. נראה לי שהעידן הנכחי מצטיין באדישות או אכזבה של המחנה הדמוקרטי (בחירתו של ראש עיר רפובליקני לעיר הדמוקרטית ביותר ניו יורק).
אז מה? 489422
הנה, החברה האלה (http://nj.nationaljournal.com/voteratings/) הסתכלו על ההצבעות שלו בסנאט והגיעו למסקנה ש:
"Sen. Barack Obama, D-Ill., was the most liberal senator in 2007"

אני מסכים, הכשלונות של בוש כנשיא והסכנה לרוב בבית המשפט העליון מאפשר לדמוקרטים להרוס את הקואליציה החזקה שבוש בנה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים