|
||||
|
||||
טוב, זה ידוע שבמקצועות שבהן אתה יכול לשלוט בקצב שבירת השיאים, כמו קפיצה במוט, זו אסטרטגיה נפוצה בקרב שיאנים לשבור את השיא מספר פעמים רב ככל האפשר. לגבי שמירת השיאים לאולימפיאדה, הדוגמא היותר סבירה היא אצל פלפס. עושה רושם שעם חליפת השחייה החדשה הוא יכל לשבור שיאי עולם כבר לפני מספר חודשים והוא פשוט 'התאפק' עד האולימפיאדה. לגבי בולט, גם אני חשבתי שהוא האט כדי לא לעורר יותר מדי חשד. עלי, בכל מקרה זה לא עבד. אגב, מעולם לא אהבתי את ריצת ה- 100 מטר - אין טקטיקה, הכל פיזי לחלוטין (או כימי ב-20 השנים האחרונות). |
|
||||
|
||||
עם כל הציניות הטבעית שלי, ואחרי שצפיתי בריצה לפחות עשר פעמים, נשארתי עם הרושם שהיה לי בזמן אמת: הוא לא חשב על שיא העולם באותו רגע, הוא פשוט יצא מעורו מרוב שמחה כשראה שאף אחד לא קרוב אליו בכלל. |
|
||||
|
||||
איך אפשר לצפות בריצה עשר פעמים? בעצם, איך אפשר לצפות בריצה פעם אחת? מה מעניין בזה? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג מה מעניין בזה, אבל תשמע משהו עוד יותר מדהים: יש אנשים שמסוגלים להאזין לחמישית של בטהובן עשר פעמים! והיא, בניגוד למופע של בולט, נמשכת קצת יותר מעשר שניות. |
|
||||
|
||||
השוואה מעניינת, אבל עדיין לא ברור העניין הזה.. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |