|
||||
|
||||
ארגוני המורים בישראל לא הצליחו ליצור תנאים טובים לעובדיהם המאורגנים. ההסתדרות חתמה על "אופק חדש" המוריד את שכר השעה של מורה ממוצע בעשרים אחוז, והעלייה בשכר שמשרד החינוך מדבר עליה נובעת מעלייה של חמישים אחוז בכמות שעות העבודה של מורה בבית ספרו. ארגון המורים סיכם עם האוצר על שורה של צעדים כמו הקטנת כמות התלמידים בכיתות והחזרת שעות שקוצצו, אבל בתקציב החדש אין הקצבה לעניין זה וההסכם שסיים את שביתת המורים התיכונים כאילו לא היה ולא נברא. השאלה המעניינת היא כיצד שני ארגוני עובדים ענקיים, עם עשרות עד מאות אלפי עובדים, לא מצליחים להגיע להסכמים שיכבדו את מקצוע ההוראה בישראל. היכן נקודות החולשה שלהם? מדוע ארגוני הסגל האקדמי הצליחו ומורי התיכונים, שהם רבים יותר ומשפיעים על חיי תלמידים רבים יותר, נכשלו במאבק? חומר למחשבה. |
|
||||
|
||||
הרוב המכריע של המורים הוא מורות. לרוב המכריע של המורות יש בעלים שמפרנסים יחד איתן את המשפחה. במצב הזה צריך להניח שיש למורות יכולת לעמוד בשביתה ממושכת עד להישג משמעותי, כפי שעשו המרצים באוניברסיטאות. ובכל זאת, המורים באופן מסורתי מפגינים חולשה במאבקים מקצועיים. אולי העובדה שהמורות מעמידות תמיד בראש הארגונים שלהן גברים מעידה על משהו? אולי מדובר בחולשת התאמה למאבקי כוח ברוטליים מהסוג שאוברקוביץ' או פרץ ידעו תמיד להנהיג? |
|
||||
|
||||
המורים תמיד התלוננו על כמות שעות העבודה שלהם שלא נספרות משום שהן עבודה בבית (הכנת שיעורים, בדיקת מבחנים וכו'). אופק חדש מבקש לכלול את השעות הללו בסך שעות העבודה המתוגמלות של המורים. כלומר, אין עליה אמיתית בכמות השעות שמורה מקדיש לעבודה, אלא רק בכמות השעות המוקדשות לעבודה שגם נספרות לצרכי שכר. לטעון עכשיו פתאום שבעצם אופק חדש מגדיל את מספר שעות העבודה של המורה מערער את הבסיס של טענות המורים בעבר. |
|
||||
|
||||
מבנה המשרה ב"אופק חדש" מחלק את השעות שנוספו למורים לשלוש קבוצות: שעות פרונטליות בכיתה, שעות פרטניות לשיעורי עזר יחידניים, ושעות שהייה. גם בחלק של שעות השהייה שאין להן הגדרה מחייבת, ספק אם המורים יתפנו להכנת שיעורים או בדיקת עבודות בשל היעדר תנאים פיזיים מתאימים, כמו חלל עבודה סביר, מחשב ומדפסת, חיבור לרשת, ואפילו שקט סביבתי. כך שבסופו של חשבון המורים יעבדו בבית בדיוק כפי שעבדו קודם, ובנוסף יצטרכו לעבוד שעות רבות נוספות בבית הספר. |
|
||||
|
||||
השעות הנוספות יכולות להיות סבירות אלא אם יהפכו לפיקציה. כשאני מסתכל מהצד על כל הנושא, אנהי רואה את הרוטינה הרגילה: חתמו על הסכם, נאמו על שינוי ואופק חדש ובאים אנשי האוצר ואינם מתביישים לדחות את ההקצבה לצמצום הכיתות כאילו לא היה הסכם. הם אינם אשמים; אשמים השרים שמאפשרים את התרגילים הללו- כמו למשל השערוריה החדשה עם הנמלים: למרות ההסכמים, מציע שוב האוצר שינויים דרך חוק ההסדרים ובלי הדברות כלשהי. כמובן שהחלו כבר עיצומים וגם שרגא ברוש מאשים את האוצר בחוסר תום לב ובנוסף לכך גם חוסר אחריות. |
|
||||
|
||||
יש לכם טעות. זה לא אוֹפֶק חדש, זה אוֹ, פַק חדש |
|
||||
|
||||
תמיד אפשר לסמוך עליך :) |
|
||||
|
||||
הם אשמים בריבוע. לא יודעת למה, אבל לא זכור לי שבשנים עברו תפקיד האוצר התמצה בלשבת על האוצר ולהלחם עד חורמה בהוצאת כל גרוש וגרוש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |