|
||||
|
||||
לפחות לגבי המקרה של זינב וד"ר ליאוניד אני מסכימה עם לונה: אין כאן שום עניין של פער תרבותי. אני מכירה אנשים לבנים, אשכנזים, משכילים, שגם הם היו מבינים את דברי הרופא (או טועים בהם!) באותו אופן. אם הרופא אומר לחולה כלשהו, "עכשיו הדיאטה כבר לא תעזור" ונותן לו תרופות - הוא בהחלט עלול להבין מזה שעכשיו לדיאטה כבר אין השפעה ולכן אין בה טעם. כנ"ל לגבי התעמלות. יותר מזה, רופאים רבים אינם מתייחסים כלל לענייני דיאטה, למשל, אלא אם מדובר בבעיה בריאותית הנוגעת לעודף משקל. הם נוטים לחשוב ישר במונחים של הטיפול ש*הם* יכולים לתת, ושוכחים לציין את מה שחולה יכול לעשות בעצמו - או מניחים, משום מה, שאת הללו הוא כבר יודע מעצמו. כך, למשל, הגיע מישהו ממכריי לסף כריתת רגל רק משום שהרופא לא אמר לו להפסיק מיד לעשן ולבדוק בהמשך: לולא קרובו הפסיכיאטר שהציע לו זאת, הרגל הייתה נכרתת. כנ"ל לגבי מכרה שהרופא הפנה אותה לניתוח טחורים, ולא חשב להציע לה לנסות קודם דיאטה הולמת. |
|
||||
|
||||
כקליינט מתמיד בעל כורחו של מערכת הבריאות הציבורית, אני מסכים עם הטענה שרוב מוחלט של הרופאים (שפגשתי בנסיבות מקצועיות) מספקים שירות אבחוני הרבה יותר גרוע ממה שהיו יכולים לתת. במקרה שלי ושל כמה ממכריי, מדובר דווקא בתופעה ההפוכה מזו שאתה מתאר- אצלנו מדובר בד"כ בנסיון להפחית מחומרת הבעיה, אולי כדי להמנע מטיפול יקר. אני מכיר מיד ראשונה או שניה מספר מקרים של אדם צעיר שכיתת רגליו בעודו סובל מנכות זמנית במשך כשנה או יותר, עד שהאיבחון "דלקת קלה בגיד, זה יעבור לבד" הפך ל"קרע בגיד שדורש ניתוח" [דוגמא]. במקרה שלי, כספורטאי חובב פציעות, זה כבר קונפליקט כרוני שלי עם האורתופדי התורן. מתוך כך שאני (בסיוע האינטרנט) מצליח בד"כ לאבחן בקלות את הבעיה האמיתית מספר חודשים לפני שהרופא המומחה מודה בה, אני מסיק שלא ידע הוא הבעיה, אלא הוראות מגבוה. מקווה שאני טועה, ושפשוט היה לי ולמכריי הרלוונטיים מזל רע (יש עוד אופציה- אני כסיל שלא מבין מה קורה איתו, אבל למרות שעבור כלל הציבור היא עדיפה, אני מעדיף להתעלם מאפשרות קיומה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |