בתשובה לברקת, 07/08/08 22:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחלה! אלו המטיפים לזה - יבורכו. אלו המתלוננים שההטפה לא עוזרת - מומלץ שיפסיקו (גם להתלונן וגם להשמש במוצרים שהם מתלוננים עליהם - בנקים, סלולרי, סטייקים...). לפני 10-15 שנה הייתי בארה"ב והמגמה נגד עישון כבר הייתה בעיצומה למרות שעדיין לא הגיע לרמות של היום. 10 שנים קודם לכן, לתחושתי, מתנגדי העישון במקומות ציבוריים היו חייזרים נדירים שלא העיזו להביע את דעתם. אגב, לי נראה שהמגמה הזאת הגיע רחוק מדי והאיזון בין זכותם של המעשנים לזו של הלא מעשנים הופר כאשר במקומות בילוי אין אפילו פינת עישון. הדרישה לאיסור מכירת שומן טראנס נראית לי לא לגיטימית. לעומתה הדרישה של פירוט תוכן המנה נראית לי סבירה - אם כי עדיף היה שזה יהיה בגדר המלצה: "משרד הבריאות קובע ששומן טראנס מזיק לבריאות, ומציע לסועדים לא לאכול במקומות שלא מפרטים את תוכן המנה". במקרה כזה, התפקיד של המדינה הוא לבדוק ולוודא שהפירוט של אלו שמפרטים הוא אמין ואמיתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון - לפני 8 שנים הייתי בארה"ב וכבר אז (בסן פרנסיסקו) המעשנים נאלצו לעמוד בחוץ בגשם שוטף. הם גם התחלקו לשתי קבוצות: א. הומלסים. ב. אני. העניין הוא, שאם וכאשר הציבור ככלל יפנים את נזקיו של שומן טראנס ויתחיל להציק לכל מי שאוכל אותו בפומבי, כל הגבלה של המדינה בנושא תיראה סבירה (לפחות לחלק מהאנשים). בדומה לשאר חוקים שבאים לאלץ בני אדם להגן על עצמם. מי שמתנגד עקרונית, למשל, לחוק הקסדות של היום (כמוך מן הסתם), יהיה כמובן גם נגד החוק האוסר על אכילת שומן טראנס. אבל ההיגיון שבבסיס החוק יהיה שקוף לרוב הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שיש הבדל עקרוני בין ''חוק קסדות'' ל''חוק עישון''. בראשון מגנים על האדם מעצמו, בשני מגינים על הלא-מעשנים מהמעשנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוויתי בין חוק קסדות לחוק סטייקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. ולכן אני לא חושב שהציבור ''יתחיל להציק לכל מי שאוכל אותו בפומבי'', וייקח הרבה זמן עד ש''כל הגבלה של המדינה בנושא תיראה סבירה''. הציבור לא מציק לי אם אני לא חובש קסדה או לא לובש אפוד זוהר. רק חברי הכנסת מציקים בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהציבור אינו מציק לך בנושא הקסדה. להפך, הוא מסייע לך: הוא לוקח על עצמו את חשבון הטיפול הנוירוכירורגי שאתה עלול להיזקק לו. אחלה גבר, הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נובאמת - באותה מידה אפשר להגיד "להפך, הוא מסייע לך: הוא תומך בפעילות הגופנית האירובית, משום שאתלטים עולים פחות למשלם המיסים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה נוסע בלי קסדה בניגוד לחוק ובכל זאת הציבור לוקח על עצמו את העלויות של ההתנהגות הזו. הפעילות האתלטית לא היתה נפגמת אם היית משתמש בקסדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנהגות שלי בהחלט לא נפגעת, אבל מה עם כל הפוטנציאלים שלא עולים מלכתחילה על האופניים כי צריך את הקסדה המעצבנת? בטווח הארוך, הציבור מרוויח מאי-קיומו של חוק קסדה, כי התועלת מיותר רוכבים עולה על העלות של הפצועים שקסדה הייתה עוזרת להם. אתה יכול להסתכל על מקרה דומה, בו יותר אתלטים שווים יותר לציבור מיותר נפגעים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חובת חגירה מאחור, למשל, נכנסה לקונצנזוס בדרך שתיארתי. חוק הקסדות צעיר מכדי להיות כזה (ואני לא יודעת אם יהיה כזה, כיוון שהוא מנסה להיאכף על קהל דעתני יחסית, אבל לא אכנס לזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק הקסדות באופנועים ותיק דיו, ומתאים יפה לגישתך: אחרי מספר שנים, והסכמה רחבה בדבר תועלתו, מי שמפר אותו נחשב משוגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, העניין עקרוני. (כפי שהעיר יהונתן) ההגיון של חוק אשר מונע ממעשן להזיק לציבור איננו אותו הגיון של חוק אשר מונע מאדם להזיק לעצמו. וההגיון הוא (לדעתי) לא עניין זמני ולא חברתי. הוא עקרוני. אפשר ש"הציבור" יחשוב פעם שמשהו שקוף והגיוני ויכפה על אנשים להימנע מלהזיק לעצמם. אבל (חוסר) ההגיון בחוק הזה יהווה בסיס תחילה לאיסור על אכילת שומן, וקצת אחר כך, אולי, איסור על אכילת טרפה. (אולי זו תחילתה של עוד מגמה: לא מעט אנשים חושבים שבעוד שהשומן רק הורג, הטרף גרוע ממנו, כי הוא מזיק גם אחרי המוות). השאלה העקרונית היא מי קובע מה מזיק לכל אחד מאיתנו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי קובע מה מזיק לציבור? בבני ברק יגידו לך שכשאתה אוכל טריפה אתה מזיק לציבור כי אתה מרע את מצבו הרוחני של עם ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קובע מה מזיק לי. אתה קובע מה מזיק לך. הציבור (באמצעים הידועים) קובע מה מזיק לו - כמו שעשה בעניין העישון. עוד דוגמה: "הציבור" כבר החליט שחמץ בפסח זה לא בריא - לכן אסור למכור אותו אז. אבל בבית אנחנו אוכלים פיתות ולוקחים את הסיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נכנסת אתך לדיון על חופש הצרכנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על חוק שיטיל על מוצרים המכילים שומן טראנס חלק מן העלויות של טיפול קרדיולוגי וטיפול בשבץ ברחבי המדינה? לגיטימי או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט נראה לי לגיטימי שאחד שמתעקש לאכול 7 סטייקים (400 גר' כ"א) בשבוע, יחוייב בפרמיית ביטוח רפואי גבוהה יותר. זה לא רעיון חדש, חברות הביטוח מעלות את מחיר ביטוח החיים של המעשנים. וגם, למשל, אנשים שעושים סקי ומסכנים את עצמם בעליל, משלמים ביטוח נסיעות גבוהה מנוסעים אחרים. להטיל עליות על מוצר נראה לי פחות לגיטימי. אחד רוצה למכור אותו (בלי לרמות) והשני רוצה לקנות אותו (אולי יש לו חיסון מטראנס). למה אתה רוצה שכולנו נידחף בינהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי אנחנו בסוף משלמים את העלויות של הטיפול הרפואי הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז אולי כדאי שנפסיק? אבל אם אנחנו דווקא מתעקשים להתנהג כחברת ביטוח, למה אנחנו צריכים לכפות את שירותינו. אנחנו (המדינה) יכולים להגיד לך שאם אתה אוכל 7 סטקים בשבוע, אז אתה לא מבוטח אצלינו - לפחות לא למחלות הנובעות מהסטיקים. אם מאידך אנחנו רוצים להיות נחמדים וסולידאריים - שזה לא רעיון רע - אז למה לא נישא בעלות הטיפול גם באלו שמזיקים לעצמם? אבל הרעיון שאנחנו כופים על אנשים את שירותי ה"ביטוח הדדי" שלנו , ואז מרגישים זכאים לכפות עליהם גם התנהגות הולמת, עושה לי כאב בטן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |