|
||||
|
||||
רומן רוסי מצוין, אבל יונה ונער יותר. |
|
||||
|
||||
קראתי עכשיו את יונה ונער ואת פונטנלה ונהנתי אבל לא כמו שנהנתי מה'טרילוגיה' (רומן רוסי, עשו, כימים אחדים). אני מניח שלפחות חלק מהסיבה היא ההבדל בין ספר שקוראים בגיל תיכון וכזה שקוראים ממעלה גיל 30+. חלק נוסף הוא שהסגנון כבר מוכר וידוע. כמו שהספר הראשון שקוראים של פול אוסטר הרבה יותר יפה מהחמישי, לא משנה באיזה מהם התחלת. |
|
||||
|
||||
רק שאני קראתי *קודם*1 את רומן רוסי (ואז את פונטנלה) ורק אחר כך את יונה ונער (שהגעתי אליו מאד סקפטית2 לאור ההתלהבות הכללית ממנו) 1אבל עוד קודם את הכינה נחמה. 2וחבל שלא אימצתי את הגישה הזו כלפי הבטמן החדש. |
|
||||
|
||||
אני אהבתי רק את רומן רוסי, ובכל השאר הוא חוזר על עצמו בסגנון כתיבה מאוד טרחני, להבדיל מהטורים הפובליציסטים שלו בימי שישי ומ'תנ''ך עכשיו' (שהוא עומד להוציא לו המשך). |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהוא טרחני. מה שכן הוא באמת די חוזר על עצמו. מסיבה זו נטשתי אותו ליותר מעשור. בכל מקרה, לאחר ההפסקה בהחלט נהנתי מחדש מהכתיבה שלו. אגב, לעמוס עוז ו- א.ב. יהושע אף פעם לא הצלחתי להתחבר (אבל האמת היא שגם לא ניסיתי יותר מדי) |
|
||||
|
||||
אני חושב שהסופר הישראלי הקריא ביותר עבור הקורא הלא אנין הוא אהרון מגד. מלבד סיפרו הקלאסי המומלץ בתגובה 477535 (שם תמצא המלצות לספרים הטובים ביותר של כל סופר) מומלצים גם ספריו על עצים ואבנים, מחברות אביתר, העטלף, היינץ ובנו והרוח הרעה והגמל המעופף ודבשת הזהב. |
|
||||
|
||||
תודה על ההמלצה. עד היום יצא לי לקרוא רק שני ספרים של הבן שלו :) |
|
||||
|
||||
וגם סיפרו החדש 'זבובים' מהנה מאוד, סיפרו הטוב הראשון מאז הגמל המעופף. (אל תזכירו לי את פויגלמן. זה ספר משעמם.) |
|
||||
|
||||
מאיה ערד כבר הצהירה על השפעתו של אהרון מגד על כתיבתה והדבר ניכר במיוחד בסיפרה האחרון והטוב ביותר, אמן הסיפור הקצר - העיסוק בגיבור תלוש, השירטוט הקריקטורלי של הדמויות, העיסוק בעולם הסיפרות, הפרודיה על יצירות ספרותיות וכתיבת סיפור בתןך סיפור. הספר מהנה מאוד ושנון ביותר, מסוג הספרים שלא רוצים לסיים. מומלץ ביותר. |
|
||||
|
||||
נהניתי מ"ראשית", אבל אני לא זוכר את תנ"ך עכשיו במידה מספקת כדי לומר אם "ראשית" מחדש לקורא. אולי אתה יודע? |
|
||||
|
||||
''ראשית'' עוסק בענינים שונים מ''תנ''ך עכשיו'' כך ששניהם משלימים אחד את השני. |
|
||||
|
||||
לדעתי ממש לא, ועל סמך ההכרות הוירטואלית שלי את ירדן, אני מרשה לעצמי לנחש שהוא יסכים איתי אחרי שיקרא את שניהם. התערבות, מישהו? |
|
||||
|
||||
אני חייב להזכיר את יוסל בירשטיין, למי שלא מכיר כדאי להתחיל עם יצירתו המאוחרת ''סיפורים מאזור השלווה'' שהיא פיסגה בספרות העיברית, ואם מצא חן להמשיך בכל ספריו מהמאוחרים לראשונים, מכיוון שהוא מספר את אותו הסיפור שוב ושוב בשינויים שהזמן מחייב,אפשר ללמוד על הליך היצירה מלידתה עד לשיא פריחתה במשך שנים,(כמו בורחס המספר את אותו הסיפור כל פעם מחדש). |
|
||||
|
||||
איפה בורחס מספר את הסיפור על הסיפור שהוא מספר אותו כל פעם מחדש? |
|
||||
|
||||
אתה יכול באותה מידה לארגן התערבות מכהונתו בראשות הממשלה של מי אהיה מרוצה יותר, דב חנין או יוסי שריד, לאחר ששניהם יכהנו. בהתחשב בקצב הקריאה שלי, ובסנטימנט מתגובה 486747 שעדיין קיים, המחשבה על לקרוא את *שניהם* נראית לי כרגע בדיונית. בינתיים התחלתי את הראשון של אביגור-רותם, ואחריו אולי טייק שני של "חמסין". אבל מי יודע? |
|
||||
|
||||
בחור צעיר, טול לידיך את ''רומן רוסי'' והנח בצד את השטויות. |
|
||||
|
||||
האם אני מזהה כאן הזדהות עם הגיבור? |
|
||||
|
||||
אם יורשה לי, אני נהנתי יותר מ''כימים אחדים'', ובהפרש ניכר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |