|
||||
|
||||
בהחלט כן. כמות החמצן הזמין פוחתת באותו היחס. לכן בצלילת סקובה אתה נושם בלחץ סביבתי. |
|
||||
|
||||
שוב, כמות לא נמדדת במספר המולקולות? |
|
||||
|
||||
לכן כתבתי "החמצן הזמין" , תלוי נפח ולחץ. כשאתה נושם ממיכל אויר דחוס בלחץ הסביבה, הרי ששאיפה מלוא ריאותיך של 5 ליטר אויר בעומק 90 מ' בלחץ 10 אטמ', תבזבז מהמיכל 50 ליטרים של "אויר חופשי" בלחץ של אטמ' אחת. אתה מעלה קושיה מענינת בנוגע למספר המולקולות הנדרשות במהלך החימצון, חלק מהתשובה אולי מבוסס על כך שחלק מהחמצן כבר מומס בדם עוד לפני הצלילה, ואולי גם העובדה שאנחנו צורכים רק כ 5% מתוך 18% חמצן שיש באויר, עוד ידוע שהגוף מגיב אחרת לחמצן בלחצים גבוהים, נשימת חמצן טהור תהיה קטלנית בעומק 15 מ', אויר דחוס עם 18% חמצן יהיה קטלני בעומק 90 מ'. יש פה רופא או ביולוג בקהל? |
|
||||
|
||||
אנחנו מסתובבים במעגלים: אם אני נושם מלא ראותי ב1 אטמוספירה, אז צולל ל(מקבילה של)10 אטמוספירות, כמות (=משקל) החמצן בראותי *לא* השתנתה. הנפח השתנה, אבל לא הכמות. אי לכך, לא "איבדתי" חמצן כשצללתי עם ראות מלאות. רק איבדתי משקל סגולי. אני מסוגל להבין שהצלילה עולה יותר אנרגיה, לפחות עבור מספר המטרים הראשונים, אבל אחר כך אין הבדל גדול. התועלת היא שיש לי יותר חמצן, וגם אפשר לחזור ולעלות בפחות אנרגיה. האם ההבדל באמת מובהק? |
|
||||
|
||||
אין לי תשובות של ממש, אבל צוללים חופשיים מראים יכולות מפתיעות ביחס לשהיה בלי אויר מתחת למים, ודולפינים מרוקנים את ריאותיהם בצלילות עומק, וכנראה זה כדאי להם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |