בתשובה לאיילת, 28/07/08 23:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה בערך מה שחשבתי, וזה מעניין, גם לאור הסיפא של מה שכתבת בתגובה 485989 שפתחה את הפתיל הזה, על ה"בחירה של המדינה כיצד להתמודד עם הבעיות החברתיות שלה", או, במקרה הזה, הבחירה של הפרקליטות והשופטים. אם איני טועה (ואנא תקני אותי אם כן), בשנים האחרונות יש עליה במספר הנשים הן על כס המשפט והן בפרקליטות. יכול להיות (אני מנסח כאן תזה מאוד רעועה ולא מבוססת) שנשים בעמדות הללו מזדהות יותר עם קורבנות עבירות מין (שהן רובן ככולן נשים גם כן) וחשות אליהן יותר אמפטיה מאשר תובעים ושופטים גברים, ועל כן נוטות להחמיר בענישה ובהסדרי הטיעון? האם יש סטטיסטיקה בנושא? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה עם תשע נשמות. ההסבר בהחלט סביר, ואני מקבלת את ההבחנה בין מספר התלונות ומספר העבירות. לגבי ההחמרה הנשית - אין לי מושג. התחושה האישית שלי היא שגם שופטים גברים נוטים להחמיר, ובוודאי שהרטוריקה הספציפית של עבירות המין (למשל, כ''רצח הנפש'') רווחת מאוד גם בפסקי דין שכתבו שופטים גברים. אבל האמת היא שאני לא האדם הנכון לשאול את זה. אני מאמינה קטנה מאוד בניתוח מגמות על ידי זיהוי פרסונלי של האינטרסים של השחקנים. זה נראה לי, בדרך כלל, ניתוח שמעלים מגמות והשפעות רחבות יותר. במקרה של עבירות המין, אני מתייחסת להחמרה בענישה כחלק משינוי הרבה יותר רחב בתפיסת המיניות בחברה הישראלית. יש לו הרבה מופעים, שההחמרה בענישה וההתייחסות המחמירה לעבירות מין הם רק חלק קטן מתוכם. לכן, לא הייתי מחפשת את הגורמים לה במגדרן של מקבלות ההחלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוזן בראונמילר הביאה נאום של איזה שופט שאמר שבתקופה מסויימת, כשחוקרות טיפלו במדווחות על אונס ולא חוקרים, אחוז התלונות המוגדרות כתלונות שוא ירד מכ-15% לכ-2%. בראונמילר הוציאה מזה את המסקנה המפורסמת לגבי אחוז תלונות השוא, המצוטטת עד היום, אבל התעלמה מכך שהשופט הנכבד לא אמר שהנושא נחקר והוכח שאכן רק 2% מהתלונות היו תלונות שוא, ולחילופין גם לא טען שהאחוז האמיתי הוא 15%.באמת מאז ועד היום יש אינספור ויכוחים על האחוז המדוייק, אבל לא הבאתי אותו כדי לטעון טענה לגביו - אלא לגבי מה שכן אפשר להסיק מאותו נאום והוא שכנראה השוטרות בניו-יורק באותה תקופה נטו יותר להאמין למתלוננות מאשר השוטרים. ככה שבאקסטרפולציה פרועה, לא ייפלא אם תהליך דומה מתרחש גם בארצנו. עם זאת, יש להסתייג ולומר שגם מתחת ידן של שופטות יצאו לא מעט ביטויים מבישים כלפי נאנסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי עיקר הבעיה בגישה הסופר-ליברלית הגורסת כי עדיף שישוחררו מאה אשמים מאשר הרשעה ועונש לזכאי אחד. חולק בגדול על הפרדיגמה הזאת. יש יתרון חברתי עצום בהרחקת חיות-אדם וכליאתם (ואולי גם המתתם) על-פני זכויות פרט אחד אומלל שנקלע שלא ברצונו לעין הסערה. ממילא זה קורה כל הזמן גם בלי עזרת הרשויות, ובכמויות הרבה יותר משמעותיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלך היא, למעשה, שאדם אשם עד שלא יוכח אחרת. זו גם הנחה של מערכת המשפט שלנו - הסיכוי לצאת זכאי הוא פחות מאחוז אחד. אתה יכול לטעון שיש לנו מערכת משפט יעילה בצורה מדהימה שלא נראתה כמוה, וכנראה זו אכן ההנחה שלך, כי אתה מסיק שמדובר באומלל אחד ומסביבו כל חיות האדם. מצד שני, ייתכן גם שהמערכת טועה ונמנעת מזיכוי גם מי שצריך להיות זכאי. בכל מקרה, גם לו היית צודק לגבי יעילות מערכת המשפט - הרעיון שלך בעייתי מוסרית בגלל שהוא אומר 'כשחוטבים עצים עפים שבבים', על כל המשתמע, והן בגלל שהוא, וזו לא ספקולציה אלא נתון ידוע, גורם לחוקרי משטרה להחליט שאדם שהם *מאמינים* שאשם הוא באמת אשם, גם אם אין ראיות, ולדאוג להכין ראיות בהתאם. הרעיון של 'עדיף שמאה ישתחררו' איננו 'סופר-ליברלי'. הוא פשוט מחסום בפני עריצות המשטרה, שעשויה יום אחד לפגוע לא רק בעבריינים אלא גם *בך*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלי, מגובה ברצח האם מבת-ים אמש, היא שמערכת אכיפת החוק במדינה, משחקת לידי הפושעים וגורמת נזק אדיר לחברה הנורמטיבית. על כל ברנס אומלל אחד יש עשרות ואולי מאות אברג'ילים ואבוטבולים ורוזנשטיינים, הגורמים במישרין למוות ולעושק של עשרות ומאות ואולי אלפי אנשים הגונים שלא חטאו. לא מוסרי בעיני ש*אני* עלול להיות קורבן מקרי בלכתי לים או לבלות בפאב, כתוצאת השתוללות כנופיות פשע בחסות תעלולי פרקליטים פליליים בביהמ"ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כל פושע כבד יש שוטר מושחת ושופט ששקול דעתו לא מובן שדואג לשחרר אותו מהארכת מעצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר משחיתות במשטרה זה חוסר יעילות. מעט מדי יחידות 'מסתערות' והמוני פקידים במדים כחולים. כדוגמת המחדלטור ההוא בזמן הפיגוע בישיבת מרכז הרב. הכרס המשתפלת מחזית מפכ''לים וניצבים ממחישה את גודל הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שכן מדובר בשחיתות בכמה דרגים. הראיות שלי: מספק עצום של קזינואים, גלויים לעין הלא עצומה, בקריות לדוגמא. (אני מתנדב להוביל נידת משטרה אחת במשך לילה אחד בחודש) חיפוש אובססבי אחרי שרידי ג'וינט במכונית של סטודנטים, בים, בלילה, כשלידנו מתבצעת גניבת חול מסיבית -באותו הזמן! הופעת שוטרים, בעסק לא חוקי (מזנון ניד), מיד לאחר סירוב לשלם פרוטקשן. (בדוגמא האחרונה לא נכחתי אישית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאתה תומך במשפטי שדה לעבריינים אלימים, ובה בעת, מתלונן על מערכות הצדק הממהרות להעניש גברים אלימים-לכאורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מעניין כי שמת דברים בפי, וכעת אני אמור לכאורה להסביר אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהפתרון בא בדמות מערכת אכיפת חוק שאיננה עובדת לפי החוק, ושאין לאזרח מגן משרירות ליבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני יודעת, דווקא שופטות נשים נוטות להקל יותר בעונשם של עברייני מין - אולי מתוך רצון להיראות ''אובייקטיביות'', אולי מטעמים אחרים (יש לזה הסבר פמיניסטי על הפנמת העמדה השלטת). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |