בתשובה לטלה בר, 15/12/01 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתמול סיימתי לקרוא את הספר. בינוני לטעמי עם שגיאות. עניין הדמויות המיתיות כדמויות בשר ודם את זה כבר אפשר לקבל אבל את הדת החדשה הזאת עם האלה האם(אני מוצא את הדת הזאת חדשה מחמת הספק) שהופיע רק במאה השנים האחרונות צרם מאד שם. ואילו החיתים היו באים לשם, היוונים היו ניגפים(אם קראת את הספר ההוא,תביני) מכיוון שהחיתים היו אימפריה אז בעוד אשור הייתה אז ספיח באימפריה המצרית. אני עדיין תוהה מה גורם לנשים מסוימות לראות באמזונות עם אמיתי ולא לדרג אותן עם הקנטאורים ואנשי התלים שם מקומן ומשם הן באות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מגוחך לכנות את האלה האם כאלוהות משנית. אתה מתייחס לזמנים הסטוריים, או קרובים לראשית ההסטוריה (כלומר, ראשית הכתב), בעוד שהפגאניות הקדומה מתייחסת לתקופות פרהסטוריות (ראית פעם את פסלי התרבות הירמוכית?) הפסלים הקדומים ביותר הם דמויות נקביות המביעות, לכל הדעות, הופעה של פריון. כשעלה האל הזכרי העליון מרדוך לשלטון, הוא הרג את אמו תיאמת שמשלה הרבה לפני היוולדו, ביתר את גופה וממנו ברא את הארץ - מה שמראה בבירור שהיא היתה אלת האדמה במקור. צריך לדעת לקרוא גם בין השורות, ולא רק את המלים המפורשות. אפילו חז"ל ידעו את זה כשקראו ופירשו את התנך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליזבת הראשונה הייתה פאגאנית. את הרי יודעת שהיו מלכות בהיסטוריה(וגם קיסריות). בנוגע לפסלים שמצאו, זה כמו שארכיאולוג מהעתיד יטען על סמך מגזיני פורנוגרפיה, ששלטו כאן נשים. הפסלים מייצגים את האידיאל הנשי דאז ואינם מייצגים כל תפיסה מאורגנת של אלוהות. בני תקופת האבן לא ידעו אלים או אלות בדומה לאינדיאנים ולאבורג'ינים. האלים התפתחו רק כאשר הפכו בני האדם ליושבי קבע. לסיום, הייתי מציע לך לקרוא את ''טיגאנה'' מאת גבריאל קיי, שם מתוארת מטריארכיה בערך מהסוג שאת מדברת עליה. הספר הוא ספר פנטזיה ונחשב למשובח למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצאת שיש לנו בסיס לוויכוח - כל אחד מאמין במה שהוא מוצא לנכון ולעולם לא נשכנע זה את זה. (ומעניין אותי לדעת מה דעתך על נשים בכלל...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שגיאות מצאת בספרי, הייתי רוצה לדעת, ואולי גם לתקן. התקופות שאתה מתייחס אליהן הן מאוחרות מאוד, ובוודאי שהשליטה החברתית בימיהן היתה גברית. אשר לאמזונות, אין לי שום עניין בנשים שהעיקר בחייהן היא המלחמה, ולא אותן אני רואה כסמל לשליטה נשית. זו היתה מתבטאת בדרך שונה לחלוטין - למשל, הנטיה לאחדות חברתית ולעזרה הדדית במקום לתחרות ולרדיפה אחרי כוח השלטון (ואל תביא לי דוגמאות של נשים בפוליטיקה של היום, כי הן נאלצות למצוא את דרכן בחברה הגברית וכך גם להתנהג כמו גברים). אפילו כיום אפשר למצוא חברות הנשלטות על ידי נשים בדרך שונה מאוד מזו של הגברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אין לי מושג איזה טעויות עשית שם, אם בכלל. אי אפשר להשיג אותו בחנויות או בספריות. וכמו כן, תני לי דוגמה לחברה מטריארכלית קיימת... ואם כבר לכתוב על דמות נשית בתנ''ך, אולי תכתבי על הנביאה חולדה שלפי תיאוריות מסוימות הייתה בצוות העריכה של ספר ''דברים'' בימי יהואש. לפי ביקורת המקרא, היו שבע נביאות בישראל. ואם כבר לכתוב על דמות פאגאנית, את יכולה לכתוב על איזבל(לברר גם מה היה שמה האמיתי אם תצליחי) אישתו של אחאב מלך ישראל. דוגמאות אחרות לנשים בהיסטוריה הן הקיסרית קתרינה או המלכה שלומציון מימי החשמונאים. כריסטינה היא דוגמה לאישה מהסוג החביב עלייך אם כי הייתה חסרת כוח אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לטיפול ברומאן תנכי פגאני. המאבק שלה כנגד הנביא הפנאטי אליהו וכנגד המצביא יהו, בשם הבעל וכמוה הבת שלה עתליה שהיגיע לשלטון ביהודה ושלטה בה שלטון יחיד במשך שנים עד שחוסלה בידי מתנגדיה הגבריים. ראובן קריץ אגב כתב רומן היסטורי מעניין על הנושא הזה בשם ''עוזא '' וכמובן יש את המחזה של ראסין. אבל הם אפילו לא החלו לגרד את האפשרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-17.12 כתבת: "אתמול גמרתי לקרוא את ספרך, בינוני עם שגיאות". לאיזה ספר התכוונת - "מיכל - בת המלך", או לספרי האלקטרוני "אלתו של עגנון"? על חולדה לא מעניין לכתוב מאחר שאין עליה שום ציון בתנך. מיכל מעניינת אותי דווקא בגלל העמדה השלילית של כותבי התנך לגביה - ובגלל שהיתה בתו של שאול ואשתו של דוד וכל קורות חייה. אם קראת את הספר, תוכל להבין, אם לא - על מה אתה מדבר בכלל? אני לא חושבת שקיימות כיום חברות מטריאכליות טהורות בעולם. ציינתי רק שבכמה חברות הנחשבות לפטריאכליות באפריקה בגלל שלנשיא השבט יש נשים רבות, יש לנשים כוח רב בהרבה מזה שיש להן, למשל, בחברתנו. לדעתי זו תוצאה של חברה שהיתה לפנים מטריאכלית, מבחינה זו שהן לא רק שהיו מנהלות את כל חיי השבט - כפי שהן עושות גם היום, אלא גם מבחינה זו שהיתה להן אפשרות לשכב עם מי שרצו וללדת ילדים מאיזה גבר שהן בחרו בו. הבעיה של אנשי ימינו שהם רואים את חיי השבט ואולי גם המשפחה במונחים פוליטיים מודרניים זכריים, ואינם מבינים שום צורת ניהול חיים חברתית אחרת. אני כותבת עכשיו ספר על חברה אוטופית, שכל המבנה והניהול שלה שונים בתכלית מאלה שלנו. דרך אגב, היה בדעתי גם לכתוב על איזבל, אבל כרגע יש לי תוכניות אחרות - ספרות פוטוריסטית יותר במקום ללכת לעבר. אולי פעם אעשה גם את זה. אני חושבת שדווקא הספר על מיכל עשוי אולי לפקוח את עיניהם של כמה אנשים בארצנו, שראייתם מצומצמת ומוגבלת יותר מדי. ודי לחכימא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם אחד מאבותייך או אמותייך נקרא מקליג במקרה. בנוגע לאפריקה, כבר שמעתי על זה בספר "בני אדם" מאת מרווין האריס שלו יש רעיון אחר בנוגע למקורו של זה. מקור המנהג של ריבוי נשים הוא יותר אקט של מעמד. בחברה מטריארכית מוסד הפוליאנדריה היה נפוץ יותר למעשה ולא פוליגמיה. ובנוגע לספר האוטופיה שאת מתכננת, אני מקווה שהוא יהיה מעניין ולא יחזור על כמה מהשגיאות של גרייבס ב-"אחרי ההיסטוריה". ספר מצויין מבחינה ספרותית אך רואים שההיסטוריה כפי שמוצגת שם מעוותת מאד לפי שיקולים פוליטיים. בית הזונות שם אינו מוסבר טוב(אם זו חברה מטריארכלית כבר אלפי שנים, כיצד שרדו מוסדות כמו זה?). המעמד העליון שם שמר ככל הנראה על חלק מהטכנולוגיה של קודמיהם אם מיישמים את המימרה: "כל טכנולוגיה מתקדמת תראה לאדם נבער ככישוף" כדברי קלארק. ולמה אי אפשר לשמור שם על דמוקרטיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שהמלכה כריסטינה היתה מעניינת אותי, אז לגמרי לא ירדת לסוף דעתי. שולמית אלוני עונה יותר על דרישותיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מעניין מאוד על "שירתה של טרויה " של מקליג מנקודת מבט נשית פמיניסטית , המקשרת ספר זה עם רומנים היסטוריים פמיניסטיים אחרים כמו "האוהל האדום " של דיאמנט יש כאן : מקליג, אגב שידועה בעיקר בזכות רב המכר הענק שלה "הציפורים מתות בסתר " חיברה גם סדרה מעניינת למדי של ספרים עבי קרס ( כל אחד 800 עמודים לפחות ) על חייו ותקופתו של יוליוס קיסר. הספר הראשון בסדרה זאת "האזרח הראשון ברומא" תורגם גם לעברית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |