 |
את/ה זוכר/ת את הנח"ל החרדי? התקשורת הישראלית מאופיינת יותר ע"י כתבות מטעם וידיעות מוזמנות מאשר על בדיקה עצמית והבעת דעה עצמאית.
השמועות ש"הפצתי" בתגובתי האחרונה (והן אכן שמועות ולא משהו שבדקתי) התעוררו לאחר פרסומי ה"יחסי ציבור" של צה"ל (הכתבה שלך היא מלפני שנתיים פלוס, סמוך להקמתו של מסלול הגיור הצה"לי. השמועות הן שרבנים (אולי מסיבות פיננסיות) הפעילו לחץ כבד ואיומים על רבני צה"ל שלא להשתתף בפעילות הזאת ואלו נכנעו ללחץ. הרבנים שהשתתפו בגיור היו רבנים אזרחיים במסגרת המכון ללימודי יהדות (מוסד ממשלתי ואזרחי) שהסמכות הרוחנית שלהם הוא הרב דרוקמן ותחת השם המוזר "בית הדין הצבאי לגיור" מסתתרים "דייני בתי הדין הממלכתיים, ש"מושאלים" לצבא לצורך זה". בקיצור היה כאן נסיון לקבוע עובדות ולהקים מסלול עוקף של הסרבנות הפחדנית של הרבנות הצבאית.
בסופו של דבר גם זה לא עזר. הרבנים (ש"ס וחרדים אשכנזיים) איימו לא להכיר בגיורים האלו, הרב דרוקמן פוטר והכל הסתיים בהפגנת מחאה של כמה עשרות מול הרבנות הראשית.
גם אם לא כל מה שספרתי מדוייק, הבעיה היא כדלהלן: נראה שהציבור הדתי אינו רואה ברבנים הצבאיים סמכות דתית והציבור המסורתי לא מגלה מספיק עניין, מדוע אם כן אם כן צריך המיעוט החילוני לשאת על ראשו עוד כמה רס"רים חובשי כיפות? רבני צה"ל (ויש לצרף גם אנשי דת נוצרים ומוסלמים) ישמשו כספקי שירותי דת (תפילות, ברכות, לכל היותר טקסי נישואין). הרבנות הצבאית צריכה לספק את צרכי עצמה ואינה רשאית להורות או דרוש שרותים מגופים צה"ליים אחרים. במילים אחרות היא אינה חלק ממערך הפיקוד הצה"לי. לא יהיו חלק ממערך הפיקוד של צה"ל בשום אופן שהוא. וכאן אני סוגר מעגל, בודאי לא יהיו מוסמכים לקבוע את מצבם של נעדרים וכיוב'. משפחות נעדרים שהמעמד הדתי חשוב להם יוכלו לפנות לרבנים צבאיים או אזרחיים לפי ראות עיניהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש