 |
|
 |
||
|
||||
 |
בביצה הטכניונית שבה אני שרוי ניטשים עכשיו ויכוחים עזים על חילול הקודש המזעזע שהטכניון ביצע בערב יום הכיפורים - סליחה, בערב יום החזרת הגופות, וביום שלאחריו: חגיגת יום הסטודנט (שתוכננה, כמובן, חודשים רבים לפני שלמישהו היה מושג שתהיה עסקת גופות). כדי להוסיף שמן למדורה, בחר "ידיעות אחרונות" לפרסם כתבה דמגוגית בעניין בעמוד 2 שלו אתמול. לינק: (אגב, הטיעון של "מופע הזיקוקין בוטל" הוא שקרי או חלקי - היו זיקוקים בערב יום חמישי). מה דעתכם? צריך, או לא צריך? אני רואה המוני סיבות נגד ביטול יום הסטודנט: 1) אין לכפות אבל "לאומי" ספונטני שכזה על מי שלא רוצה להשתתף בו או לא רוצה לתת לו למנוע ממנו לחגוג את יום הסטודנט. 2) בכלל, החגיגה הזו לא עומדת בסתירה לשום אבל; בפרט, חגיגת יום העצמאות גם היא מגיעה בסופו של יום אבל. 3) מבחינה לוגיסטית בלתי אפשרי היה לבטל או להעביר את יום הסטודנט. 4) אין שום סיבה לקיים יום אבל מיוחד על שני חיילי צה"ל הרוגים אם לא עושים זאת תמיד (והמהדרין יגידו - גם על חללי תאונות הדרכים צריך יום אבל). לעומת זאת, אני רואה רק סיבה אחת בעד ביטולו: 1) צדקנות. מי רוצה להאיר את עיני? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד סיבה: שני ההרוגים האלה שונים מהרוגים אחרים. אנחנו מכירים אותם ואת משפחותיהם (הודות לקמפיין התקשורתי הארוך) בניגוד לשמונת חבריהם שנהרגו עמם לפני שנתיים. יש יותר אנשים שמתאבלים עליהם, ולא מעוניינים לשמוע על שמחות בימי אבלם. מה גם שגולדווסר היה סטודנט בטכניון. פעם, בשחר ימי תהליך אוסלו, היה ויכוח ארוך בשל שידור קדם-אירוויזיון בעצם ימי השבעה של פיגוע תורן. היום לבנו גס יותר, והחגיגות נמשכות בלי קשר לאסונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל לערב בין שמחה לעצב. היום בטכניון נקבע חודשים מראש. ללא קשר למועד חזרת הגופות. ראוי לחיים לחיות ובכיף. זה גם טוב לבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מעלה כאן נקודה מהותית - האבלים אכן לא מעוניינים לשמוע על שמחות ביום אבלם, וזה לגיטימי. לכן צריך לבוא בטענות למי שמכריחים אותם לשמוע על שמחות ביום אבלם, היינו לתקשורת המצקצקת. אגב, לדעתי העובדה שאנחנו מתאבלים כל כך על שני אלו היא-היא שמעידה על כך שלבנו גס יותר, ואנחנו מסוגלים להתאבל רק אחרי חגיגה תקשורתית רחבת היקף כל כך, ואז אנחנו מתאבלים בצורה מופרזת בדיוק מכיוון שזה מה שהשרביט התקשורתי גוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבנו לא גס יותר. פחות אזרחים מוכנים להמשיך לרקוד סביב מדורת השבט, לצלילי המוזיקה של התקשורת הממסדית בישראל. זה הכל. עצוב שבמקום דיווח עתונאי אמיתי בנושא, קיבלנו מה שאתה מכנה (ובצדק) ''קמפיין תקשורתי ארוך''. חטופותרום שכולו סחיטה רגשית בלתי נגמרת כלפי הציבור, שימשיך לגבי שליט ורוח הרפאים הנצחית של רון ארד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |