|
||||
|
||||
לפעמים אני משתעשע (ולא שהנושא משעשע, אבל ככה זה) במחשבה שאולי לא כל כך נורא שאנחנו יוצרים אצלם כזה תמריץ לחטיפות. אני מניח שלפחות רוב הזמן - במיוחד אם מסתכלים על זירת עזה - הברירה אינה ניסיונות חטיפה של חיילינו לעומת שקט, אלא ניסיונות חטיפה של חיילינו לעומת פעולות התקפיות אחרות (בפרט, ניסיונות להרג של חיילינו ואזרחינו). חטיפות של חיילים חיים, קל לנחש, הן מבצע מסובך לאין ערוך. ואכן, יש תקופות של דיווחים תכופים על ניסיונות חטיפה מצד החמאס שהסתיימו בלוחמי חמאס הרוגים ומעט מאוד נזק לכוחותינו. כלומר, גורלם הנורא של גלעד שליט ומשפחתו הציל ומציל מגורל נורא המון משפחות אחרות, שבניהם נשארים בחים בגלל שהחמאס משחית את כוחותיו על ניסיונות חטיפה, במקום להרוג וללכת. |
|
||||
|
||||
הצרה היא שאנחנו כבר לא יוצרים תמריץ לחטיפות, אלא תמריץ לגניבת גופות (ולמיטב הבנתי, זו בדיוק הייתה הטקטיקה של החיזבאללה ב-2006, ואולי אפילו כבר ב-2000: לפוצץ את רכב הסיור בצורה כזו שלא סביר שמישהו יישאר בחיים אבל יהיה קל מאוד לגשת אליו ולגנוב את הגופות). |
|
||||
|
||||
וואלה. מקובל שחטיפה היא אירוע חמור בהרבה מאחרים בגלל ההשלכות האסטרטגיות, כבילת ידי הצבא והממשלה, ושינוי מאזן הכוחות. אבל אם מסתכלים מפרספקטיבה לאורך כמה שנים, אז ''ההשלכות האסטרטגיות'' הן בד''כ שחרור מוקדם של כמה פושטקים שתפסנו שנה וחצי לפני-כן, ''כבילת ידי הצבא והממשלה'' מסתכמת בלא הרבה יותר מהזדמנות להופיע כבד סבר פנים ולב בתקשורת ולדבר על החלטות כואבות ועל ערכים יהודיים, ו''שינוי מאזן הכוחות'' הוא בעצם הפסקת אש לא-פורמלית למשך כמה חודשים טובים ורגועים בזמן ששני הצדדים מתים מפחד שמה איזו פעולה צבאית או פיגוע יסכלו את העסקה ויוציאו אותם טמבלים. קניתי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |