בתשובה לעדי סתיו, 17/07/08 16:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע מה דובי מציע, אבל אני מציע לנהל את ענייני המדינה לפי מערכת הערכים המקובלת ולא לפי קריטריונים של צדקנות פונדמנטליסטית. אני חושב שזה בכלל לא היה אסון גדול אם ישראל הייתה מפירה את ההסכם עם חזבאללה. לאחר שהתקבלו הגופות, אפשר היה להודיע שקונטאר לא משוחרר. הייתי רוצה לראות את פרצופו המדושן עונג של נסראללה אחרי מהלך כזה. היו צוחקים עליו בכל העולם הערבי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעבוד במגבלות החוק של עצמך ואמנות שחתמת עליהן זה לא צדקני ולא פונמנטליסטי. מה שאתה מציע דווקא נשמע לי, אה, נחמד, אלא שבמקרה הזה היה קצת לא נעים מול המתווכים (במקרה הזה, גרמניה). לא נראה שזה היה שווה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מציע שייך לחוכמולוגיה הישראלית. כשמתכננים דברים כאלה צריך תמיד לזכור את האימרה של חז''ל שהכורה בור לחברו בעצמו יפול בו. ההנחה העומדת בבסיס ההצעה שלך היא תפיסת העולם של החכמולוג-'' אני מאד חכם והוא מאד טיפש''. חוץ מתחושת הכיף הרגעית ש'' סידרנו אותם'' היינו משלמים מאד ביוקר ולאורך זמן. שאל את נתניהו כמה הוא שילם על החכמולוגיה והבלוף שלו בקדנציה שלו של ראש הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההתיחסות, אבל פשוט לא הבחנתי בשום טיעון ענייני שיאפשר לי להתמודד איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתך לא תאפשר כל עסקה נוספת בעתיד, כאשר אמינות התחייבויותנו תעלם כליל. ניתן ניה לסרב לשחררו במסגרת המשא ומתן אולם משהסכמנו אל לנו לסגת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא היה נדמה שאנחנו לא מעוניינים בעיסקות מסוג זה. מנגנון החטיפה לשם סחיטת הישגים מבוסס על קיומו של מנגנון עיסקות אמין. אם ניצור מצב שאי אפשר לסמוך עלינו שנקיים עיסקות מסוג זה, אולי נשמוט את הקרקע מתחת לטקטיקה הבזויה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה תעשה שגם ישראל חוטפת, והרבה, למטרות סחיטה? אתה זוכר את כלא יחיעם ואת הכלא הסודי בתל השומר, ואיזה סוג וכמה היו כלואים שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר?... אתה רומז לכך שגם המקצוע הצבאי שלך היה "מענה שבויים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הזכרתי כאן פעם שלישראל יש נסיון ועבר עשיר של חטיפות למען חילופי שבויים. הראשון: יצחק ג'יבלי מראשית שנות החמישים והיו רבים אחרים כולל דירני, עובייד ועשרות לבנונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכמות הערובות ההדדיות בהסכם כזה היא עצומה: הנחת המוצא היא ששני הצדדים אינם סומכים האחד על השני כלל. הניחוש שלך טוב כמו זה שלי לגבי מה הן הערובות הללו, אבל אני די בטוח שהפרה של ההסכם אינה טריוויאלית כלל - אם היא בכלל אפשרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי הוא שאין ערבויות כלל. איזה ערבויות יכולות להיות להסכם כזה? הסיכון היחידי הוא שהמתווך יסרב לתווך בפעמים הבאות, וזה לא סיכון אלא יתרון. במקרה זה הגופות נמסרו לישראל לבדיקה לפני מסירתו של קונטאר. אני לא רואה שום סיבה לא לנצל יתרון כזה. אם לא היה מדובר בחיזבאללה, אלא בעבריין פשוט שחוטף בני ערובה ודורש לתת חנינה לאסיר, האם לאחר שיחרור בני הערובה, המדינה הייתה רואה עצמה מחוייבת למלא את חלקה בהסכם? אני לא חושב כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערבויות אפשריות, יכולות לכלול, למשל, את ההשלכות הבאות במקרה של הפרת ההסכם: - סנקציות של האו"ם - הסכמה הדדית שהפרת ההסכם תיחשב קסוס בלי - החלפת אישים זמנית במהלך ביצוע ההסכם (למרות שלא ראינו דבר כזה בתקשורת אבל, האמת, זה לא ממש משנה מה אני אדמיין כאן - אין לי הרבה ספק שיש ערבויות. כאמור, שני הצדדים לא סומכים האחד על השני כלל, ובמצב כזה, בלי ערבויות מוצקות לא היה נחתם הסכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רואה איך זה עובד. האו"ם לא צד להסכם כזה וממילא לא מחויב לשום סנקציות היפותטיות. חוץ מזה, "או"ם" זה לא גוף קוהרנטי שיכול בכלל להטיל סנקציות; מועצת הבטחון לא היתה מעורבת בהסכם, שלא לדבר על המליאה. המתווך (גרמניה, אני חושב) יכול להתחייב להטיל סנקציות, אבל אני לא רואה למה שווה להם להכניס את הראש האירופי הבריא שלהם למיטה החולה הזו. לא צריך קסוס בלי כשאתה כבר ממילא במצב מלחמה, ולא שם על המשפט הבינ"ל בלי שום קשר. מלחמה תפרוץ מעצמה כשלאחד הצדדים יהיה אינטרס בה. יש לי הרגשה שאנחנו, למשל, רק נשמח בשלב הזה אם יהיה לנו תירוץ לעשות קצת בלגן בלבנון, במיוחד אם ההזמנה לבלגן תבוא משם. החלפת אישים זמנית גם היא פתח להפרת הסכם משעשעת בפני עצמה. האמת, נראה לי שהתמריץ העיקרי לשמור על הגינות פה היא לשמור על אמינות בעיני העולם בכלל והמתווך בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הבעייה. כאילו יש כאן הסכם בין אדונים ויקטוריאנים. כאילו המילה שלנו צריכה להיות מילה של ג'נטלמן. כאילו שנסראללה הוא גנרל אירופאי מהמאה ה-19. אחד כזה שנפגשים איתו לאחר הקרב ומברכים אותו על אומץ הלב של חיליו ועל הזכות להפגש ב"שדה הכבוד" עם אוייב ראוי ומכובד כל כך. נסראללה הוא פושע מתועב, והמלחמה נגדו היא לא דו-קרב בין אצילים - לפחות לא צריכה להיות כזו. אנחנו לא חייבים לו שום דבר, ואם המתווך היה נעלב, זה היה עובר לו עם הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שכל העולם הערבי היה צוחק על נסראללה, אבל משפחת שליט לא הייתה כל כך צוחקת כשהיה נגמר כל סיכוי להחזיר את בנם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביחס לגלעד שליט יש לי שני דברים לומר: 1. תושבי רצועת עזה מקבלים כמעט את כל צרכי הקיום שלהם דרך מדינת ישראל (חוץ מאוויר לנשימה). כל מדינה סבירה הייתה עושה שימוש אגרסיבי ביתרון הזה כדי להביא לשחרורו המיידי של שליט. בלי תווך, ובלי ויתורים. שליט תמורת חידוש אספקת המיים. 2. בישראל, המדינה המטורפת וההיסטרית, הפכה בעיית שיחרור שליט למטרה אסטרטגית. בעיה אסטרטגית שחייבים לפתור אותה, כמקובל אצלנו, בדרך של מו"מ וכניעה משפילה. בלי הרבה התחנחניות אומר שחייו של גלעד שליט הם חיי אדם אחד בלבד. במלחמה זו על קיומנו נפלו רבים ועוד יפלו רבים. מדינה שנלחמת על קיומה אינה נכנעת כדי להציל חיי חייל אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כן, בשיטות שלך היו נופלים פי עשרה. אני מוותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ובשיטות שלך היו נופלים פי מליון. את לא חושבת שדברים אלו מצריכים נימוק כלשהם, במיוחד כשהם כ"כ מופרכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הגישה שהנחתה את אולמרט ופרץ לצאת למלחמה מיותרת, מזיקה וחסרת תוחלת שגבתה מאות קורבנות ללא כל הצדקה. העיקר הכבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלחמה האחרונה לחלוטין לא היתה מיותרת, והיא היתה מוצדקת לחלוטין לטעמי. היא רק נוהלה גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא הייתה מיותרת? כלומר, מצבנו בלעדיה לא היה טוב יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה ישנה נושנה לגבי הרבה מהמילחמות בעולם שנגמרו בכשלון. במילחמת העולם הראשונה היתה טענה של סכין בגב. גם לגבי מלחמת ויאטנם יש מספר גנראלים שטענו טענות דומות, אני מניח שגם לגבי עיראק יהיה כך. לגבי מלחמת לבנון הראשונה והשניה יש מלא טענות מסוג זה. החל מתקשורת בוגדנית דרך בוגדנותו של השמאל, הרכרוכיות של הצבא והפוליטיקאים, הצבא לא היה מאומן, עם לא מספיק נחוש, חוסר דבקות במטרה ועוד שטויות ממין זה. אינני אומר שאין אמת בטענות שהצבא לא היה מאומן, שהגנראלים עסקו בשיווק עצמי וכסת"ח -אלו פרטים שוליים. אם נתעלם מהשטות של הפוליטיקאים שהמלחמה היא להחזרת החטופים ונלך עם המטרה שהיא לשבור את חיזבללה, להכניע את חיזבללה וכד'- לא היה שום סיכוי לנצח גם אם הצבא היה מאומן היטב והגנרלים לא עוסקים ביחצנות.הרעיון הנואל שאין גבול למה שאנחנו יכולים להשיג בכוח הוא אבי הכשלון. אם היינו פועלים על פי עצותיהם של דב ואיזי, היה הכשלון צורב עוד יותר כי היתה מודבקת עלינו תדמית של רוצחים ודן חלוץ ואלופי צה"ל היו צריכים להוציא את מערב אירופה אל מחוץ לתחום לנסיעותיהם ואולי למצוא עצמם בבית דין בין לאומי. ארה"ב היתה מפסיקה את תכניותיו של איזי בתחילתן ורק היינו משלמים את המחיר הבין לאומי. למרות שלבנון היתה סובלת יותר, נסרללה היה יוצא מנצח גדול יותר.הרעיון שמה שלא הולך בכוח-הולך בעוד יותר כוח- נוסה כבר בהרבה מקומות. כל מי שחושב וחשב במונחים של מילחמת העולם השניה -מלחמה טוטאלית, היה מנותק לגמרי מהמציאות. ונניח שהצבא היה מאומן וכובש מיד את כל דרום לבנון עד האוואלי. ומה אז? הוא היה מחזיק את השטח? סוף סוף היה מסתבר ללבנונים שיש רק ארגון אחד שיכול להציל את לבנון ולהלחם בצה"ל -חיזבללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי כל מלחמה יהיה מי שיטען שהיא היתה מוצדקת. וסכין בגב - זה מה שטענו בגרמניה, אבל גם בצרפת המנצחת היתה הרגשה של מלחמה מיותרת. וגם בבריטניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון לגבי המילחמה אך לא לגבי ההסבר לתבוסה. הביקורת היתה על שמסיבות של כבוד נמשכה המילחמה 4 שנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |