|
||||
|
||||
כמו שדב כתב, מלחמת לבנון לטעמי היתה, כמה אירוני, מהמוצדקות שבמלחמות ישראל. אך צריך להכיר בכך שהיא השיגה את המטרה ההרתעתית באופן חלקי בלבד. נכון שחיזבאללה התחרט על החטיפה, אבל גם אנחנו בסופו של דבר התחרטנו על הכניסה לעימות עם החיזבאללה, ועובדה שאולמרט הוא רה''מ הכי פחות פופולארי בכל הזמנים. לכן ההישגים ההרתעתיים שבירים למדי. לא צריך יותר מעיסקה כזו כדי לשבור אותם. ובוא לא נשכח שאנחנו עדין מחכים לנקמה על חיסול מוראניה, עכשיו רק נתנו לה עוד תמריץ. לא ברור בדיוק של מי הרפיון ומי מעצב את מי. התקשורת דוחפת מצד אחד לכיוון הרגשני והקלישאתי, אבל מצד שני התקשורת בסה''כ רוצה להרוויח כסף על ידי דיבור לליבם של ההמונים. כל גם בנוגע לממשלה, שלא ברור אם היא מובילה או מובלת. דבר אחד אני יודע, היא צריכה להיות מובלת. איפה בן גוריון שלא ידע מה העם רוצה, אלא מה רצוי לעם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאנחנו לא התחרטנו על הכניסה למלחמה אלא שלא ידענו לצאת בזמן (ואני הייתי אומר, חבל שלא נכנסנו עם פחות פינצטות ועם יותר פצצות לא חכמות). אני מקווה שההרתעה מפני מעשים כאלו היא גם מה שמונע נקמה על חיסול מורניה (אם החיזבאללה רוצים בתגובה להתנקש בחיי שר בכיר או קצין צבא בכיר, זה בסדר גמור מבחינתי כל עוד לא יפגעו אנשים נוספים). איפה בן גוריון? יחד עם עוד כמה שליטים שחשבו שרפובליקה עממית סוציאליסטית (באנגלית או ברוסית זה נשמע טוב יותר), בה לעם יש את היכולת להצביע למפלגה הנכונה מדי פעם היא רעיון טוב. |
|
||||
|
||||
נסראללה הפך בעקבות המלחמה ממנהיג של ארגון אחד שמתרכז בדרום לבנון ובעל מעט השפעה בשאר המדינה, לאיש הכי חזק בלבנון. ישראל הצליחה למחוק את ההתפתחות החיובית הראשונה בלבנון ב30 שנה האחרונות (גירוש סוריה והקמת ממשלה מתונה) ונתנה את לבנון במתנה לחיזבאללה ודרכו לאיראן. בדרך הממשלה הצליחה לאבד כל כך הרבה פופולריות עד שלא היה לה את העוצמה המוסרית להתנגד לעסקה הזו, שגרועה לא בגלל הסכנה מקונטאר, אלא בגלל שהיא עוד חיזוק של החיזבאללה. המלחמה הזו היתה הדבר הכי טוב שקרה לחיזבאללה הרבה זמן, והוא היה בהחלט זקוק לזה, מאחר והתחילו להישמע קולות בלבנון שעם נסיגת ישראל אולי כבר אין צורך בהם. בהחלט יכול להיות שפעולה אינטנסיבית וקצרה היתה יותר טובה מלא לעשות כלום. אבל לא לעשות כלום היה כבר יותר טוב ממה שעשינו, ולאור היכולות של כל ההנהגה אז (רה"מ שר ביטחון ורמטכ"ל) עדיף היה לא לעשות כלום מאחר והם לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב. |
|
||||
|
||||
היומרות לבניית הרתעה גבוהות מדי. מלחמת יום הכיפורים בנתה לנו הרתעה מפני התקפה עלינו עם צבא קונבנציונלי. הרתעה כנגד גרילה אינה קיימת באף מקום. ההרתעה נגד החיזבללה נבנית ככל שהוא הופך יותר ויותר להיות צבא לבנון האמיתי. ההרתעה בגזרה הזאת היא הדדית כבר הרבה שנים: לחיזבללה יש טילים ולנו צבא וחיל אוויר חזקים. אני חושב שההרתעה נגד התקפות על ישראל התחזקה במילחמת לבנון השניה, כך גם ההרתעה נגדנו. אני חושב שההרתעה הזאת היא לא לגמרי רעה: לא יזיק לנו לדעת את מגבלות הכוח ולהתנהל בהתאם לכך. אם היינו מגיבים במספר ימים של מתקפה אוירית על החיזבללה - אני מניח שנסראללה היה לומד שלא כדאי לבצע התקפות כמו שביצע ולא היה יוצא כמנצח. היינו חוטפים קצת טילים אך ללא שום השוואה לנזק שהיה נגרם לו. |
|
||||
|
||||
מלחמת לבנון השנייה הייתה שילוב מרשים במיוחד של עוול ואיוולת, קשה רק לחלק את האחוזים ביניהם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |