בתשובה לתשע נשמות, 16/07/08 17:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה לא ליצור השלכות בעיתיות לכל עסקה עתידית, באמת? אם אי-אפשר לסמוך עלינו בעסקאות כאלה, ממילא אין טעם לצבור נכסים לקראתן. זה כמו "לא מדברים עם טרוריסטים", רק עם יותר תוקף ופירוטכניקה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עובד בדיוק ככה. הם יודעים היטב שיש וימשיך להיות טעם לצבור נכסים לקראתן. הם רק יצטרכו לוודא שאנחנו לא עושים להם עוד תרגילים. איך הם יכולים לעשות את זה? למשל, על ידי צבירת יותר נכסים ושחרורם ההדרגתי תוך שמירה על מצב שבו יהיה להם לאורך זמן משהו שאנחנו רוצים. אפשר לחשוב על עוד שיטות ובטחונות (אם המתווך הוא גרמני, למשל, הם יכולים לדרוש מממשלת גרמניה ערובה לשלומם של המוחזרים להם כך שאם נפעל נסתבך מבחינה מדינית - ואולי הם כבר עשו את זה). אם, כפי שהציע כאן מישהו, אנחנו מרעילים את מי שאנחנו מחזירים להם אז גם להם יש דרך לעשות את זה. בעסקאות מהסוג הזה אתה צריך לעמוד במלה שלך ולא לשחק משחקים; כל דרך פעולה אחרת היא הימור על העתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר רע לא יכול להיות מהבחינה הזו. האמת, ההתנהלות של חיזבאללה בעסקה הזו די מגרדת את הגבולות של ''לשחק משחקים''. בייחוד בהפרחת השמועות בבוקר על זה שאחד החטופים חי, בלי להגיד מי מהם, כדי ששתי המשפחות יקוו. אני לא רואה הרבה תמיכה ציבורית בעסקאות עם חיזבאללה בעתיד, לא משנה באילו תנאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, אתה בחור אופטימי! 1. אין גבול לרוע. מכל בחינה. 2. מי שלא למד לקח מעסקת הגופות+סוחר סמים הקודמת, לא ילמד לקח מהעסקה הנוכחית. בדיוק כמו שגויסה תמיכה ציבורית בפעמיים הקודמות, כן תגויס שוב. להשתמע בחטיפה הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העסקה הקודמת היתה במחיר גבוה, ואולי גם היתה רעיון גרוע. אבל היה בה אלמנט של ''טוב, נו, עשינו מה שהיינו חייבים''. היא לא מילאה אותי בהרגשת קבס כזו. נראה לי שזה לא רק אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מצליח למצוא הבדל בין העסקאות (פרט לסוחר הסמים העצמאי והחי). תוכל לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת לגבי עדי, אבל ההבדל בעיניי הוא שבעסקה הנוכחית הממשלה, לכאורה לפחות, לא ידעה בוודאות מה היא מקבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת: לכאורה. כל המשחק האוילי הזה נועד לטשטש את העובדה המבחילה שפולחן גויות הוא אבן יסוד בתרבות שלנו. מה שכן, אם כבר עוסקים בהחזרת העצמות "לקבר ישראל" הייתי מציע עיסקה לאסד: עצמותיו של אלי כהן תמורת אהוד אולמרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסד יגיד שהואיל ואנחנו כל כך רוצים להפטר מאולמרט, הוא לא יסכים לקבל אותו בלי כמה אסירים פלשתינים עם דם על הידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להתפשר על העניין הזה ולשפוך קצת דם על הידיים של אולמרט במעמד החילופין (סתאאאם, נעבוד עליהם, זה יהיה קטשופ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולמרט לא עובר, לפי הגדרת "מיהו פלשתיני" ליהודים. אבא שלו עלה לארץ ב-1933 (אלא אם אמא שלו עלתה לארץ לפני 1917). אם אולמרט היה ערבי, הוא היה צריך לעמוד בקריטריונים מקלים יותר, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. בדיוק שאלה אותי חברה מה יקרה אם בחטיפה הבאה ידרשו את אולמרט בתמורה לחטופים - חיים או מתים. כשהבינה שהעסקה נשמעת לי מצוינת היא התייאשה סופית מהגיוני המעוות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם בפעם שעברה השלושה הוכרזו כחללים עוד לפני העסקה (כמו שכמעט קרה כעת), אך גם אז המפחות סירבו לקבל את ההכרעה, הקמפיין שלהן נמשך, וההתייחסות התקשורתית תלתה תקוות בנס. אז כעתה, לא האויב לא דיווח על מצבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שהמשפחות סירבו לקבל את ההכרעה - הן פשוט רצו לפחות את הגופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל אחד זה סוחר הסמים העצמאי והחי, אכן. ההבדל השני, כמו שאמרה האלמונית, זה המשחק חיים/מתים. הראשון היה דיל מקאברי ואופורטוניסטי, השני דיל מקאברי ומרושע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיסקה הקודמת לא היה עניין שכבר דיברו על גופות, ופתאום כל כלי התקשורת חזרו לדבר על "החזרת הבנים". כל פעם שראיתי את הכותרות ב-Ynet התמלאתי עצבים, עוד לפני שהעסקה בוצעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יהיה חייל חי בידי החיזבאללה תהיה גם תמיכה בעסקה איתו. בכל אחת מהעסקאות שבוצעו המחליטים הבטיחו לעצמם, ולפעמים גם לציבור, שבפעם הבאה זה יהיה אחרת; הסבירו שצריך באמת לשנות את הכללים, אבל לא על גבו של החייל *הזה* שעכשיו כלוא ומייחל לשחרורו. גם בפעם הבאה הם יבטיחו את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם נחשון וקסמן מזכיר למישהו משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כן. זה מזכיר לי שפעם היה לנו מודיעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני משתעשע (ולא שהנושא משעשע, אבל ככה זה) במחשבה שאולי לא כל כך נורא שאנחנו יוצרים אצלם כזה תמריץ לחטיפות. אני מניח שלפחות רוב הזמן - במיוחד אם מסתכלים על זירת עזה - הברירה אינה ניסיונות חטיפה של חיילינו לעומת שקט, אלא ניסיונות חטיפה של חיילינו לעומת פעולות התקפיות אחרות (בפרט, ניסיונות להרג של חיילינו ואזרחינו). חטיפות של חיילים חיים, קל לנחש, הן מבצע מסובך לאין ערוך. ואכן, יש תקופות של דיווחים תכופים על ניסיונות חטיפה מצד החמאס שהסתיימו בלוחמי חמאס הרוגים ומעט מאוד נזק לכוחותינו. כלומר, גורלם הנורא של גלעד שליט ומשפחתו הציל ומציל מגורל נורא המון משפחות אחרות, שבניהם נשארים בחים בגלל שהחמאס משחית את כוחותיו על ניסיונות חטיפה, במקום להרוג וללכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרה היא שאנחנו כבר לא יוצרים תמריץ לחטיפות, אלא תמריץ לגניבת גופות (ולמיטב הבנתי, זו בדיוק הייתה הטקטיקה של החיזבאללה ב-2006, ואולי אפילו כבר ב-2000: לפוצץ את רכב הסיור בצורה כזו שלא סביר שמישהו יישאר בחיים אבל יהיה קל מאוד לגשת אליו ולגנוב את הגופות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. מקובל שחטיפה היא אירוע חמור בהרבה מאחרים בגלל ההשלכות האסטרטגיות, כבילת ידי הצבא והממשלה, ושינוי מאזן הכוחות. אבל אם מסתכלים מפרספקטיבה לאורך כמה שנים, אז ''ההשלכות האסטרטגיות'' הן בד''כ שחרור מוקדם של כמה פושטקים שתפסנו שנה וחצי לפני-כן, ''כבילת ידי הצבא והממשלה'' מסתכמת בלא הרבה יותר מהזדמנות להופיע כבד סבר פנים ולב בתקשורת ולדבר על החלטות כואבות ועל ערכים יהודיים, ו''שינוי מאזן הכוחות'' הוא בעצם הפסקת אש לא-פורמלית למשך כמה חודשים טובים ורגועים בזמן ששני הצדדים מתים מפחד שמה איזו פעולה צבאית או פיגוע יסכלו את העסקה ויוציאו אותם טמבלים. קניתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |