בתשובה לדובי קננגיסר, 16/12/01 0:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש קורלציה יפה בין ידיעות/מאמרים שסברתי כי אינם נושאים לדיון, לבין מס' התגובות הרב שקיבלו. בכלופן, דומני שלמס' התגובות העוסקות בשיר ממש אין מניין בינתיים. לשירים הקודמים היו התייחסויות טיפה יותר קונקרטיות כמדומני. מצד שני אתה העורך, ואני תולעת ולא דג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכי מי קבע שריבוי תשובות מעיד על משהו? הנושא כבר הוזכר פה ושם, אבל הטענה ש"היו לנו יותר גרועים" מעידה על משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פעם ביפן צייר זן, שבכמה קווים היה נותן הרמונייה מושלמת, רבת ביטוי. באיזה שלב החל לטעון שהפטרון שלו רוצה ממנו מינימום של קווים ודחיסות, בטענו שבפחות מזה, הציור יאבד את משמעותו בעיני הקהל. מכאן ואילך הוא יורד למינימליזם הולך וגובר, עד לקו עקום קצר, ולבסוף למשהוא הקרוב לנקודה. וזה מה? שואל התלמיד האחרון שנשאר אצלו, מר יושו דוטוקו. היקום כולו בצמוד לפשרו. הכיצד מסטר? טוב, אז לא הוא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |